החדשנות הטכנולוגית כמנוע צמיחה מרכזי של ישראל

חדשנות טכנולוגית היא נשמת אפה של תעשיית ההיי-טק, שהיא התעשייה המובילה כיום בישראל. למעשה, החדשנות הטכנולוגית הפכה למנוע הצמיחה המרכזי של כלכלת ישראל ויעידו על כך הביצועים המקרו-כלכליים של המדינה ומעמדה של ישראל בזירה הגלובלית.

קיים קשר הדוק של סיבה-תוצאה בין פיתוח חדשנות טכנולוגית לבין ביצועים כלכליים של מדינה. אך חדשנות זו לא נוצרת יש אין. היא מתאפשרת, בין היתר, בשל השקעות של המדינה בתשתיות מחקר ופיתוח, בטיפוח הון אנושי, בקידום המערכת הפיננסית וההון סיכון ועוד שורה ארוכה של פרמטרים. השקעה זו מניבה פירות מבורכים וכתוצאה ממנה מדינות המשקיעות בפיתוח חדשנות נהנות מצמיחה ורווחיות, שלא מאפיינות מדינות שעדיין מתבססות על הכלכלה הישנה של חומרי גלם ותעשייה מסורתית. 

אפשר לראות זאת באופן מוחשי בנתוני הקניין הרוחני העולמי לפיהם קיים מיתאם ברור בין צמיחה כלכלית לבין גידול בהיקף הפטנטים הרשומים במדינה ולהיפך (ראה להלן בפרקים הבאים). מבחינה זו, נתוני הקניין הרוחני משמשים כתמונת ראי של ביצועי הכלכלה במדינות השונות.

זאת ועוד, חדשנות היא נשמת אפה של תעשיית ההיי-טק – היא מה שהופך את ההשקעות בפיתוחים טכנולוגיים לכדאית ומייעלת תעשיות קיימות. חדשנות משבשת היא הצורה המעניינת ביותר שלה, זו שלא רק משנה תעשייה קיימת אלא נוטלת אותה בידיה, מסלקת את האבק ומשנה את פניה. כך עשתה אובר לענף המוניות והנסיעות, כך עשתה Airbnb לענף המלונאות וכך עשתה WeWork לחללי העבודה. 

החדשנות המשבשת של תעשיית ההייטק והסטארט-אפ תתפשט בשנים הקרובות לעוד ועוד תחומי חיים, החל מתחומי הביטוח והבנקאות, שניצבים על ספה של מהפכה, ועד ענפים שעוד לא חשבנו עליהם. המחסום העיקרי לחדשנות הזו הוא לא היזמים שששים אלי קרב, אלא במקרים רבים משקיעים שנעדרים את החזון והאומץ ללכת עם היזם אל השקיעה.

ומה בישראל?

בישראל יש למאפיינים אלה משמעות מיוחדת, הן בשל היותה כלכלה בעלת אוריינטציה טכנולוגית מובהקת, והן בשל היותה כלכלה מוטת ייצוא, שכמחצית מהייצוא שלה הוא של מוצרים ושירותים טכנולוגיים.

בישראל, אולי יותר מכל מקום אחר בעולם, למעט סין, נוצר מתאם ברור, מובהק וישיר בין צמיחה כלכלית לבין חדשנות טכנולוגית, כפי שנעמוד על כך בהמשך הדוח. למעשה, החדשנות הטכנולוגית היא שהקפיצה את ישראל ממדינת עולם שני למדינת עולם ראשון וביססה ועיגנה את מעמדה המוביל בעולם. זה גם מה שהעלה את התוצר השנתי לנפש בישראל לכ-40 אלף דולר, שעובר את זה של צרפת ואיטליה ומאיים לעלות על זה של בריטניה וגרמניה – כולן מעצמות תעשיות מובהקות.

שיפר דרמטי של הביצועים הכלכליים בשלושה עשורים

מהדוח השנתי של ארגון ה-OECD לשנת 2017 עולה, כי ישראל מציגה נתונים כלכליים מרשימים כבר 15 שנים ברציפות ואין כמעט מדינה מבין 33 המדינות החברות בארגון שמציגה צמיחה כה נאה ברצף כזה של שנים. הדוח אמנם מותח ביקורת על הפיגור בתחום התחבורה הציבורית ותשתיות הכבישים והרכבות, לצד בעיות חברתיות שונות (כגון עוני בשיעורים גבוהים מהמקובל והשכלה נמוכה של חלק מהישראלים) אך מדגיש כ נתוניה הכלכליים של המדינה טובים מאוד: הצמיחה גבוהה, האינפלציה נמוכה,  שיעור האבטלה הוא הנמוך ביותר מבין מדינות הארגון, ההיי-טק במיטבו, רפורמות שעשו הממשלות בשנים האחרונות קידמו מאוד את המדינה ואזרחי ישראל מרוצים מהחיים.

ואכן, ישראל השלימה בשלושת עשורים האחרונים מהפך כלכלי חסר תקדים בהיקפו ובמהותו, שעיקרו מעבר מכלכלה ריכוזית סגורה, עם מגזר ציבורי גדול ונטל מס מעיק לכלכלת שוק פתוחה ותחרותית, המושכת השקעות זרות ומשתלבת בהצלחה בתהליכי הגלובליזציה של השווקים הפיננסיים. בד בבד, היא שינתה את תמהיל כלכלתה, תוך הסטת מרכז הכובד מכלכלת ייצור תעשייתי, עתירת ידיים עובדות, לכלכלה עתירת ידע המבוססת על פיתוח חדשנות טכנולוגית, דבר שהביא ליצירת תעשיית היי-טק משגשגת, במיוחד בתחומי מדעי החיים, התקשורת, התוכנה, האינטרנט והסייבר. 

השילוב בין יזמות בלתי נלאית, כושר המצאה פורץ גבולות, יכולות גיוס הון מרשימה ודחף עז להצלחה – הפך את ישראל למוקד משיכה לחברות רב-לאומיות רבות שהקימו כאן לא פחות מ-300 מרכזי פיתוח בינ"ל שממלאים תפקיד רב-חשיבות בפיתוח החדשנות.

ואכן, בשורה של מדדים כלכליים מהותיים ופרמטרים עסקיים חשובים ישראל הצליחה לשפר דרמטית את ביצועיה בשלושת העשורים שבין 1984 לבין 2014. כך למשל, ישראל הגדילה את מספר תושביה ב-100% בתקופה זו (מ-4.1 ל- 8.2  מיליון), את התוצר ב-920%, את התוצר לנפש ב- 414%, את רזרבות המט"ח ב-2,866% ובד בבד הצליחה להקטין את החוב הממשלתי (כאחוז מהתוצר) ב-76%. גירעון הממשלה כאחוז מהתוצר ירד אף הוא בתקופה זו: מ-17% בשנת 1984 ל-3% ב-2014. גם הוצאות הביטחון כאחוז מהתוצר ירדו בשיעור של 75%, גירעון הממשלה ירד ב-82%, נטל המס ב-30% והסיוע האמריקני (כאחוז מהתוצר) ב-90%. אלה הם הישגים חסרי תקדים בהשוואה למדינות מערביות אחרות ולאחיותיה של ישראל לארגון מדינות ה-OECD. 

תמונת מצב זו נמשכת גם בסדרה של פרמטרים כלכלים אחרים. משקל הסקטור הממשלתי מסך המשק ירד בשלושת העשורים הללו ב-42% (מ-75% ב-84' ל-43% ב-2014), האינפלציה ירדה מ-450% ל-1% (ירידה של 99%), הריבית הבנקאית השנתית ירדה אף היא ב-99% (מ-770% ל-5%) והשליטה הממשלתית בשוק ההון ירדה ב-68%. כל אלה הן תולדות של תוכנית הייצוב משנת 1985 שהעבירה את ישראל לפסים של צמיחה, אינפלציה נמוכה וגירעון יורד. 

הקפיצה של התוצר הישראלי מתחילת המאה הייתה לא פחות ממדהימה – מ-500 מיליארד שקלים ליותר מטריליון שקלים. אגב, בשנת 2000 חזה בנק ישראל שישראל תגיע ב-2015 רק ל-750 מיליארד שקלים תוצר. צמיחה מרשימה זו מוסברת, לפחות בחלקה, בהישגיה ותפוקותיה של התעשייה הטכנולוגית, שהניבו למשק הישראלי שורה ארוכה של אקזיטים נאים וזרם של השקעות חוץ. 

זאת ועוד, היצוא הכולל עלה בשלושת העשורים האחרונים בהיקף של 860%, כאשר יצוא הטכנולוגיות העילית עלה בשיעור פנטסטי של 3,700%. ישראל אף הצליחה בתקופה זו לפתח אנרגיה ממקורות עצמאיים ולהעמיד את שיעורן על 38% מסל האנרגיות שלה (לעומת 0% בשנת 1984) ובכך להתקדם לעבר עצמאות אנרגטית. גם בתחום המים נחלה ישראל הישגים מרשימים, כאשר שיעור המים מהתפלת מי ים הגיע בחלוף שלושה עשורים לכ-41% מסך מקורות המים במדינה.

גם במספר פרמטרים חברתיים ומחקריים, שיש להם זיקה לפיתוח טכנולוגי, רשמה ישראל הישגים לא מבוטלים. כך למשל, מספר הסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות עלה בשיעור של 378% בשלושת העשורים האחרונים וההוצאה הלאומית למו"פ, כאחוז מהתוצר, עלתה בשיעור של 223%. 

לאור כל זאת, קבע המגזין הבריטי "אקונומיסט" ב-2015, כי "מאז הצטרפה ישראל ל-OECD ב-2010 ישראל מציגה בתחומים רבים ביצועים טובים יותר מאשר מועדון המדינות העשירות הזה". וורן באפט, המשקיע האגדי, קבע כי "לישראל כמות חריגה של מוח חריף ואנרגיה". אמירות אלה מתכתבות עם נתון חשוב ולפיו ישראל מדורגת במקום ה-19 בעולם במדד הפיתוח האנושי של האו"ם וזאת לפני מדינות כמו בלגיה, אוסטריה, צרפת ופינלנד ([Human Development Index [HDI). מדד זה הוא שקלול של תוחלת החיים, רמת ההשכלה ורמת הכנסה באותה מדינה והוא אמצעי תקני למדידת רמת הרווחה. 

מניתוח הנתונים הכלכליים ב-2015 עלה, כי שיעור הצמיחה בישראל עמד במשך חמש שנים במצטבר על 21% – השני בגובהו מבין כל 34 המדינות ה-OECD. למעשה מתברר, כי ישראל יצאה טוב יותר מן המשבר של 2008 מכל מדינה אחרת בארגון וזאת בכל הפרמטרים החשובים: יחס חוב תוצר, גירעון תקציבי, גרעון במאזן התשלומים, צמיחת תוצר לנפש ועוד.

עוד מתברר, כי רמת הגמישות של היצוא הישראלי – המורכב מאלפי חברות שמתמחות ברובן בתחומי נישה – וכן הפיזור הענפי והתת-ענפי מאפשרים למשק להתמודד טוב יותר עם ההאטה העולמית. היצוא ביחס תוצר הינו מהגבוהים בעולם המערבי (מעל 30% מהתוצר) ואינו מבוסס על יצוא "קומודטיס" שמהווה סכנה בעתות משבר. ההיי-טק והיזמות הישראליים מובילים את התופעה הזו.

המגמה החיובית נמשכת

הנתונים החיוביים של המשק הישראלי נמשכו גם בשנים 2015-2017. עם צמיחה חזקה, אבטלה נמוכה באופן היסטורי ועלייה בשכר.

נתוני 2015 הציגו צמיחת תמ"ג בשיעור של 2.6%, וצמיחת התוצר לנפש עמדה על 0.5% בלבד. התוצאות של 2016 היו כמעט פי-ארבעה והצביעו על שיפור מעודד נוסף בכל המדדים של המשק הישראלי – צמיחה חזקה, עלייה בשכר, עלייה בהשקעות, ירידה ביחס החוב־תוצר, תוך התחזקות של מגזר היי־טק חזק, אבטלה נמוכה באופן היסטורי, והמשך הירידה בשיעורי העוני. הצמיחה הכלכלית (תמ"ג) לשנת 2016 עמדה על כ־4%, והצמיחה של התוצר לנפש עמדה על כ־1.9%. מדובר בנתונים שהם מהגבוהים ביותר בכלל מדינות ה-OECD.

שיעור הצמיחה של המשק הישראלי עמד בשנת 2017 על 3%, אך מדובר בירידה לעמת 2016 בה נרשם, כאמור, קצב צמיחה של 4%. האוכלוסייה בישראל גדלה בשנת 2017 ב-1.9%, כך שהתוצר המקומי  הגולמי לנפגש עלה ב-1% לאחר עלייה של 1.9% בשנת 2016. כמו כן, התוצר לנפש בשנת 2017 הסתכם ב-40.1 אלף דולר במחירים שוטפים (144.5 אלף שקל).

שיפור נוסף נרשם בתחום החברתי. מדד אי-השוויון למשל (מדד ג'יני למדידת אי-שוויון בהכנסות) המשיך לרדת בשנים אלה והגיע ב-2017 לרמתו מלפני 20 שנה.

לצד הנתונים האופטימיים, החוליים המוכרים של המשק הישראלי המשיכו להתקיים גם בשנים 2015-2017. הבעיה המרכזית היא בעיית הפריון. ב־2016, הפריון לעובד עלה בקצב מאכזב יחסית של 0.4% ביחס ל־2015, קצב שאיננו מאפשר להדביק את פערי הפריון בין ישראל למדינות החזקות ב־OECD. הפריון נמוך בגלל חסמי ייבוא, תחרות ובירוקרטיה במשק והון נמוך יחסית לעובד. בנוסף, האוכלוסייה ממשיכה להזדקן. הגורמים הללו הם שיקבעו אם ישראל תצליח להדביק את הפערים בינה לבין מדינות המערב. החדשות הטובות הן שישנה מגמה חיובית בכל המישורים הללו, אך כדי להדביק את הפערים יש עוד הרבה עבודה לעשות.

ישראל בזירה הגלובלית – המרוץ לחדשנות

כדי ללמוד משהו על מצבה התחרותי של ישראל בזירה הגלובלית מומלץ לבדוק כמה מדדים עולמיים רלוונטיים. אחד המדדים הידועים הוא מדד התחרותיות הגלובלי (GCI) של הפורום הכלכלי העולמי (WEF). הדוח שמפיק הפורום מודד את התחרותיות של 137 מדינות, אשר מוערכות על-פי הגדרות של מדיניות ויכולת כלכליות הקובעים את רמת הפריון במדינה. במשך רוב העשור האחרון ישראל הייתה "תקועה" במרכז טבלת המדינות המפותחות, קרוב יותר למקום 30 במדד העולמי מאשר למקום 20. אך בשנתיים האחרונות (2015-2017) ישראל זינקה במדד זה ב-11 מקומות – ממקום 27 ב-2015 ל-16 בדוח האחרון של 2017. ישראל דורגה בפעם הראשונה ב-20 המקומות הראשונים במדד התחרותיות והיא המדינה החדשה היחידה שהצליחה לפרוץ קדימה ולהשתייך ל-20 הכלכלות המובילות בדירוג. 

בנוסף לכך, מהדוח עולה כי ישראל הצליחה לשמור על מעמדה בשלושת המקומות הראשונים של דירוג החדשנות. בדוח נכתב כי "אומת הסטארט-אפ מפורסמת בזכות כמות עצומה של המצאות וחידושים מאז הקמתה של המדינה, למרות כל האתגרים הניצבים בפניה".

זאת ועוד, בשנת 2017 ישראל נכנסה לראשונה לרשימת 20 המדינות המובילות באיכות ההון האנושי, לפי דוח ההון האנושי, שמפרסם מידי שנה הפורום הכלכלי העולמי. אחד הגורמים העיקריים לדירוג הגבוה של ישראל הוא היכולת להפיק מהידע של העובדים תועלת כלכלית במקום העבודה. ישראל דורגה במקום ה-18 מתוך 130 מדינות – דירוג שמבטא קפיצת מדרגה של 11 מקומות תוך שנתיים, מהמקום ה-29 בשנת 2015 והמקום ה-23 בשנת 2016. הממצאים מעמידים את איכות ההון האנושי בישראל מעל ההון האנושי באנגליה, צרפת, אירלנד, אוסטרליה, לוקסמבורג ואיטליה.

ישראל גם זינקה בדירוג כתוצאה מהקפיצה העצומה במדד המוכנות הטכנולוגית – מדד GCI המורכב מכמה תת-מדדים. ישראל מדורגת גבוה בתחומי "פיתוח השוק  הפיננסי", "המוכנות הטכנולוגית" ו"החדשנות". היא גם רשמה שיפור בתחומים שבהם הייתה חלשה: "איכות המוסדות", שבו נרשמה קפיצה בשנתיים האחרונות, ו"יעילות השווקים לטובין". אולם, על-פי הדוח, שני הגורמים אשר מסכנים את הצמיחה במשק הישראלי הם הבירוקרטיה הממשלתית ושיעורי המס הגבוהים ועל כן במסגרת הדירוג הציון בתחומים אלה הוא נמוך ביותר. בבירוקרטיה הממשלתית הציון של ישראל ירד ל-21.6 לעומת 18.6 אשתקד. בהקשר זה מציין פרסום של הבנק העולמי על קלות עשיית עסקים בכ-190 מדינות כי ישראל נמצאת במקום הלא-מחמיא ה-54. 

חדשנות טכנולוגית ופריצת דרך גלובלית

לכל המדדים הללו הייתה השפעה על עיצוב תעשיית הטכנולוגיה העילית ובאותה מידה הם שיקוף שלה. 

בשנת 2015, אם להצביע על נתון משקף אחד, נסחרו 86 חברות ישראליות בנאסד"ק ובכך ישראל הייתה המדינה השלישית במספר חברות רשומות בנאסד"ק אחרי ארה"ב וסין. לכך ניתן להוסיף את העובדה, כי למעלה מ-300 חברות רב-לאומיות מהמובילות בתחומן בחרו בישראל כיעד להקמת מרכז מו"פ וה-Wall Street Journal – מהחשובים בעיתונים הכלכליים בעולם – קבע ב-2015, כי העיר תל-אביב-יפו נמצאת במקום השלישי מבין 12 ערים הבינ"ל החשובות בעולם היי-טק, אחרי אוסטין וסן-פרנסיסקו ולפני ניו יורק, שטוקהולם, לונדון, סינגפור ועוד. עיתון זה אף טוען, כי ישראל הינה המדינה השנייה הכי משכילה בעולם, אחרי קנדה ולפני יפן. עיר אחרת, באר-שבע, שהפכה בשנים האחרונות למוקד משיכה אחרי חברות טכנולוגיה רב-לאומיות במיוחד בתחומי הסייבר, הוגדרה במחקר של אוניברסיטת ברנדס כאחת משבע ערי ההיי-טק של העתיד.

כל זה הביא את פירמת רו"ח והייעוץ דלויט, הנמנית על ארבעת משרדי רו"ח הגדולים בעולם, לקבוע, כי היא רואה בישראל את הזירה הרביעית בעולם למשיכת משקיעים זרים.

עוד מתברר, כי ישראל נמצאת במקום החמישי בעולם במספר הפטנטים לנפש והיא מובילה את העולם במספר העובדים היחסי במחקר ובפיתוח: 140 לכל 10,000, כאשר ארה"ב במקום השני: 85 לכל 10,000 נפש. ישראל גם מפיקה יותר עבודות מדעיות לנפש מאשר כל מדינה אחרת בעולם והיא נמנית על שמונה המדינות היחידות שיכולות לשגר לוויינים לחלל. 

תשתיות טכנולוגיות חזקות, פערים בתחומי התשתית והחינוך

לפי נתונים של מכון המחקר IMD , אשר חוקר מצבי שוק של 63 מדינות העולם – ישראל מובילה בכל הפרמטרים החיוניים והחשובים לבנייה ולקיום תעשייה טכנולוגית המפתחת חדשנות: תשתית טכנולוגית ומדעית, שוק הון משוכלל, גמישות, גישה כלפי הגלובליזציה, הון סיכון מפותח, מיומנות כוח העבודה, העזה של הסקטור העסקי ומחקר מדעי נרחב. 

בדו"ח זה, המופץ כבר למעלה מ-25 שנה, קנה המידה המשמעותי – העובר כחוט השני לכל אורכו – הוא האופן שבו מדינות מטפחות את כושר התחרות שלהן בדרך לצמיחה בת-קיימא. מידת התחרותיות של מדינות היא היום, אולי, אחד המרכיבים היותר משמעותיים בעידן של תחרות גלובלית על השקעות זרות. 

הפקטורים המאקרו-כלכליים שנבחנים בדוח הם: יעילות הממשלה, יעילות המערכת העסקית, תשתיות, וביצועים כלכליים.

ישראל, כך מתברר מהדוחות האחרונים של IMD, שיפרה את מעמדה התחרותי הכללי במשך השנים. בשנים 2015 -2016 היא מוקמה במקום ה-21 (לעומת 24 בשנת 2014) ואילו בשנת 2017 היא מוקמה במקום ה-22 וזאת מתוך 63 מדינות שנוטלות חלק במחקר. כלומר, בשליש העליון של המדינות הנסקרות. אך זהו נתון כללי ויש לבחון את החולשות והחוזקות של המשק הישראלי על-פי מדדים ספציפיים יותר, אותם הדו"ח מודד, בוחן ומפרט.

כשבוחנים את ישראל באותו מדד מול מדינות אירופה, המזרח תיכון ואפריקה, ישראל ממוקמת במקום ה- 14 מתוך 40 מדינות. ביחס למדינות שאוכלוסייתן קטנה מ-20 מיליון איש, ישראל ממוקמת במקום ה-15, מתוך 34 מדינות, מקום טוב באמצע. 

החוזקות של ישראל באות לידי ביטוי  בפרמטרים כמו: תשתיות טכנולוגיות (במקום הרביעי בעולם – שיפור ניכר מהמקום ה-12 ב-2014), בתשתיות מדעיות, בתמריצים להשקעות (בעיקר בהיי-טק), בגיוס הון של קרנות הון סיכון, ביזמות, בשיעור ההוצאה למו"פ ביחס לתל"ג, בחדשנות טכנולוגית, בשיתוף טכנולוגי, במחקר מדעי, בשת"פ בין אקדמיה לתעשייה ועוד. בכל אותם פרמטרים ישראל מופיעה באחד מארבעת המקומות הראשונים בעולם.

בשנת 2017 החל המכון לפרסם גם מדד על מידת התחרותיות של המדינות בתחום הדיגיטלי. מדד זה כולל שלושה מרכיבים: ידע  know-how  (הידע ההכרחי לגילוי, הבנה ובניית טכנולוגיה דיגיטלית), טכנולוגיה (תשתית כוללת שמאפשרת פיתוח טכנולוגיות דיגיטליות) ומוכנות עתידית (לניצול הטרנספורמציה הדיגיטלית).

בעוד שבתחום המדע ישראל ניצבת במקום ה-7 ובתחום המוכנות העתידית היא במקום ה-11, הרי שבתחום הטכנולוגיות היא ניצבת רק במקום ה-27 מתוך המדינות שנסקרו.

לפי מדד זה, ישראל ממוקמת במקום ה-13 מתוך 63 מדינות שנכללו במדד, במקום ה-9 מתוך 34 בקרב מדינות שאוכלוסייתן נמוכה מ-20 מיליון נפש וביחס למדינות שהתמ"ג לנפש שלהן גבוה מ-20,000 דולר לנפש ישראל ממוקמת במקום ה-13 מתוך 31 מדינות. באזור אירופה-המזרח התיכון-אפריקה ישראל ממוקמת במדד זה במקום ה-8 מתוך 40 מדינות.

פער בין יכולת טכנולוגיות לתשתיות פיזיות

עם זאת, מהדוח עולה, כי קיים פער ניכר בין היכולות המדעיות-טכנולוגיות-מחקריות של ישראל, המעמידות אותה בראש הטבלה העולמית, לעומת היכולות בתחומים אחרים, כמו תשתיות פיזיות, פריון ויוקר המחייה בהם אנו מצויים במקומות נמוכים. בתחום התשתיות הפיזיות, למשל, ישראל ממוקמת במקום ה-44, די בתחתית הטבלה. תחומי התשתית החינוכית והבריאותית זוכים לציונים סבירים, מקומות 28 ו-24 בהתאמה, אך בכל הקשור ליוקר המחייה ישראל ניצבת במקום ה-46.

פערים אלה נמשכים גם בתחומים אחרים. בתחום הכלכלי, למשל, ישראל זוכה לציון סביר על ביצועיה הכלכליים, כאשר הכלכלה פנימית זוכה לציון גבוה יחסית (21 לעומת 33 בשנת 2016!) היקף התעסוקה (28) והשקעות זרות (28) לציונים סבירים, אך לציונים נמוכים יחסית בתחומים כמו סחר בין-לאומי (38). בכל הקשור לסך הביצועים בתחום הכלכלי, ישראל רשמה עלייה נאה ומוקמה במקום ה-21 לעומת 31 בשנה שעברה. 

בכל הקשור ליעילות הסקטור הממשלתי ישראל זוכה בשנתון לציונים בינוניים. בולט לרעה בהקשר זה תחום המימון הציבורי, שזוכה לניקוד חלש של 31. יעילות הסקטור העסקי זוכה לציונים טובים יותר, למעט נושא פריון העבודה. בולטת לטובה התייחסות המעשית והערכית של הסקטור העסקי בישראל כלפי התחרות והוא מדורג במקום גבוה במדד התחרותיות העולמי (9). עם זאת, קיים פער בין הנטייה לתחרות במגזר הממשלתי לבין זו המאפיינת את הסקטור העסקי לטובת האחרון.

הדוח קובע, כי התחומים בהם ישראל השתפרה לעומת הדוחות הקודמים הם גידול ריאלי בתמ"ג ובתמ"ג לנפש, ניידות של סטודנטים, מהירות הגלישה באינטנרט וייצוא ההיי-טק. 

השנתון מסכם, כי האתגרים המרכזיים של ישראל הם הורדת הנטל הבירוקרטי על הסקטור העסקי, הגדלת היצוא של סחורות ושירותים, הקטנת מימדי הסקטור הציבורי, הגדלת ההשקעות לחינוך ותשתיות בפריפריה ובניית אסטרטגיה ארוכת טווח לשינוי הכלכלה והפוליטיקה במטרה להתאימם לסביבה הגלובלית. 

סגירת פערים בתוך ישראל ואל מול העולם

המסקנה הפשוטה העולה מהנתונים היא שישראל איננה יכולה לנוח על זרי הדפנה הטכנולוגיים והיא חייבת לסגור פערים. קודם כל, את הפערים בתוכה, בעיקר בין מרכז לפריפריה. שנית, בין ההצטיינות בתחומים הטכנולוגיים לבין החולשה בתחומי התשתית והתחומים החברתיים, כמו גם בין יכולות הסקטור העסקי לאלה של הממשלה. 

ישראל גם צריכה – יותר נכון, חייבת – לסגור פערים מול העולם, בעיקר בתחומים משיכת השקעות זרות, אקלים העסקי ופריון. 

עם זאת, יש לזכור כי החדשנות הטכנולוגית בישראל איננה דבר חולף. כפי שטוען ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' אבי שמחון, מהפיכת ההיי-טק איננה בועה ואינה דבר חולף. הוא סבור שמהפיכת ההיי-טק היא קבועה והיא הפכה את כלכלת ישראל לכלכלה יציבה וחסונה במיוחד. אחד ההסברים לכך הוא הקשר בין מערכת המחקר והפיתוח הצבאית לבין ענפי הידע הטכנולוגיים של ישראל.

לאחר כל זה אין להתפלא הישראלים בסך הכל מאושרים. סקר "מדד האושר" מצא שהישראלים מאושרים יותר מרוב העולם המערבי: במקום השישי בקרב ה-OECD ומקום 11 מתוך 156 מדינות בעולם.