פרוטוקול מדריד בישראל

מאז שנת 2010 ישראל הינה חלק מהאמנה הבינ"ל הנוגעת להגשת סימני מסחר, פרוטוקול מדריד. הצטרפותה של ישראל לפרוטוקול מדריד אפשרה, הלכה למעשה, לכל אזרח או בעל עסק בישראל, אשר יש לו סימן מסחר רשום או בקשה לסימן מסחר, אשר הוגשו בישראל, להגיש באמצעות רשות הפטנטים בישראל בקשה אחת לרישום סימן מסחר שתחול סימולטנית בכמה וכמה מדינות בעולם, מדינות אשר אף הן חברות באמנה זו. נכון להיום רוב המדינות החשובות בעולם כולל כמובן כל מדינות אירופה, ארה"ב וסין הן חלק מאמנה בינ"ל זו, כך שמדובר באפשרות שטומנת בחובה הרבה יתרונות. יתרונות השיטה הן בראש ובראשונה בפשטותה – הגשת טופס אחד, בשפה אחת ובתשלום אחד. יתרה מזאת, שיטת מדריד גורמת להוזלה משמעותית בהוצאות רישום הסימן וההגנה עליו, שכן ניתן לעשות זאת מבלי למנות מיופי כוח ויועצים משפטיים במדינות השונות, מבלי להגיש בקשות בכל מדינה ומדינה ובפעמים רבות תוך תשלום אגרה מופחתת בחלק ממדינות היעד.

ונדגיש הזכות לסימן מסחר היא טריטוריאלית ועל כן עד להצטרפות הישראלית לפרוטוקול, כל מי שהיה מעוניין ברישום סימן מסחרי בעולם נדרש לבצע רישום בכל מדינה ומדינה בנפרד, תוך שימוש בנציגים מקומיים. הליך זה כלל תשלום שכר טרחה למייצג המקומי, כמו גם למייצג בארץ, תשלומי אגרות מקומיות ועוד. כיום, באמצעות הגשת בקשה אחת, בשפה אחת, ותוך תשלום מרוכז של אגרות, ניתן להגן על הסימן במספר מדינות בו-זמנית והרבה יותר בזול.

איך זה עובד?

בקשה לרישום בין-לאומי של סימן מסחרי נגזרת מבקשה מקומית ומתבססת עליה. כלומר, ישראלי שמעוניין ברישום בינ"ל של סימן מסחרי מתחיל בהגשת בקשה ישראלית לרשם סימני המסחר ברשות הפטנטים. במשך חמש שנים לאחר ההגשה קיים קשר בל יינתק בין הבקשה המקומית לבקשה הבינ"ל. אם הבקשה המקומית מתבטלת, למשל, אזי כל הבקשות הבינ"ל מתבטלות בעקבותיה, אך אז אפשר להמיר אותן לבקשות בין-לאומיות נפרדות, אך אפקט החיסכון יעלם.

היבט נוסף – נדרשת זיקה בין מבקש הבקשה למדינה בה הוא מתחיל את הרישום. כלומר, עליו להיות אדם ו/או ישות משפטית שלהם זיקה למדינה שהיא חברה בפרוטוקול מדריד. במילים אחרות, הגשת בקשה בהתאם לפרוטוקול מדריד בישראל צריכה להיעשות על-ידי אזרח ישראלי ו/או תושב ישראל ו/או מי שיש לו עסק בישראל.

בשלב הראשון נבחנת הבקשה לרישום סימן מסחר על פי הכללים של פרוטוקול מדריד. הבחינה מבקשת לבדוק האם סימן המסחר כשיר להירשם, מבחינה חוקית, והאם רשימת הסחורות ו/או השירותים אשר נתבעו עומדים בקריטרינים של הרישום.

לאחר השלמת הבחינה הראשונה, אשר נעשית במשרד הבינ"ל לקניין רוחני, היא מועברת באמצעותו ומוגשת במדינות השונות, אשר נבחרו בבקשה מראש ושולמה בגינן כבר אגרת ההגשה. מערכת רישום הסימנים הבין-לאומיים מנוהלת ע"י המשרד הבין-לאומי לקניין רוחני WIPO, בג'נבה, שהינו סוכנות של האו"ם.

חשוב לציין שהבחינה אשר נעשית ברשות הבינ"ל היא בחינה מהותית ועל כן המדינות השונות בהן מוגשת הבקשה אינן יכולות לערער על קביעת הרשות הבינ"ל על עצם כשירות הבקשה ללא נימוק המבוסס על חוקי המדינה ובכך נחסכות טענות על כשירות סימן המסחר. כמובן שנעשית בחינה גם בכל מדינה ומדינה בה מוגש סימן המסחר ואם מדינה מסרבת לרשום את הבקשה, דו"ח הסירוב מוחזר לרשות הבינ"ל, כדי לבדוק אם הסירוב מוצדק. עיקר הבחינה נוגע להתאמת הבקשה למדינה ולא לעצם היות סימן המסחר כשיר לרישום וכולל בדרך חיפוש, אשר בודק האם לא נרשם סימן מסחר אחר, זהה או דומה באותה המדינה. כאן המקום להמליץ על ביצוע חיפוש מקדים מדוקדק, טרם התחלת התהליך. אין טעם להוציא כספים על רישום סימן מסחר שכבר קיים. אגב, כדאי לבצע זאת עוד לפני הגשת בקשה הבסיס בישראל וטרם מתחילים בהליך של מיתוג של החברה או המוצר.

משמעות הפרוטוקול לחברות זרות

חשוב להבין כי משמעות נוספת של פרוטוקול מדריד היא כי לבעלי סימני מסחר בחו"ל יותר זול ויותר פשוט להגיש סימני מסחר בישראל. לאור זאת חברות בינ"ל רבות, אשר מגישות סימני מסחר באמצעות פרוטוקול מדריד, יכולות כיום להוסיף את ישראל לרשימת המדינות וכך יורד חסם נוסף, ומדובר בעידוד חברות מחו"ל להגיע בישראל. חשוב לציין כי בערך 75% מסימני המסחר אשר מוגשים בישראל הם של גופים שאינם ישראליים, ועל כן עידוד של מגמה זו רק יכול להוות תמריץ להגשה בישראל ופעמים רבות נלווה לפעילות עסקית בישראל.