איך להבטיח שהנגב יהפוך למוקד צמיחה טכנולוגית

למרות שהנגב חולש על 60% משטח המדינה, היקף הפעילות הכלכלית בו נמוך ביחס למרכז הארץ. במובן זה הנגב אינו שונה מאזורים אחרים בארץ המוגדרים "פריפריאליים", שכולם נמצאים בנחיתות לעומת מרכז הארץ ובמיוחד העיר תל-אביב, המהווה מרכז מטרופוליני המנקז אליו את מרבית הפעילות העסקית, הכלכלית והטכנולוגית של המדינה. 

רק כדי לסבר את האוזן נציין, כי ממחקר שנערך בעבר עלה כי התוצר לנפש בתל-אביב גבוה פי-שלושה מהתוצר הממוצע בכל המדינה; ובעיר מתגוררים רק 5.2% מאוכלוסיית המדינה – אבל 15.2% מהמועסקים בישראל עובדים בה ו–16.7% מהתוצר הישראלי מגיע ממנה. 

אי-אפשר כמובן להתייחס בשוויון נפש לנתונים אלה, שכן מהרבה בחינות, תל-אביב שואבת את כוחה מישראל, ואם אנו מתייחסים למשאביה הכלכליים של החברה הישראלית כאל משחק סכום אפס, חיזוק יתר הכלכלה הישראלית כרוך בהסטת כוח כלכלי מתל-אביב מחוצה לה. לכך צריך להוסיף את חזון הפרחת הנגב שהתווה ראש-הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, שראה בנגב את מוקד הפיתוח התעשייתי-מדעי העתידי של ישראל.

עם זאת, בשנים האחרונות אנו אכן עדים למפנה בכל הקשור לפיתוח הנגב. אחת ההחלטות החשובות של הממשלה בהקשר זה הייתה ההחלטה על העתקת בסיסים צה"ל לנגב, בדגש על היחידות העילית הטכנולוגיות של צה"ל.

הרציונל שעומד מאחורי הפרויקט, שהוא מן החשובים שהיו אי פעם לעתיד הנגב, הוא כפול: להפוך את אזור הנגב כולו לאזור אטרקטיבי ולתרום לבניית עוצמתו של צה"ל. הנחת העבודה היא כי העברת יחידות ובסיסי צה"ל לנגב תביא להתפתחות אזורית אדירה – יישובים קיימים יתרחבו, קווי רכבת וכבישים ייסללו ותשתיות האזור כולו בתחומי החינוך והבריאות יתפתחו. מעל הכל, יש בהעברת היחידות הטכנולוגיות האיכותיות של צה"ל חשיבות עצומה להמשך ביסוסו של האקו-סיסטם הטכנולוגי שהחל להיווצר בנגב. השילוב בין מו"פ צבאי-אזרחי, תעשייה מתקדמת והון אנושי, תוך חיבור סינרגטי לתשתיות המחקר וההוראה של אוניברסיטת בן־גוריון ושל מרכזי הטכנולוגיה העילית המתפתחים בפארקי ההיי-טק בבאר שבע ובעומר, אמורים לחולל שינו דרמטי בנגב וליצור גלגל תנופה אדיר למשיכת השקעות הון לנגב.

למעשה, הנגב עומד בפני אחת התקופות המשמעותיות ביותר בתולדותיו מאז קום המדינה. העתקת בסיסי צה"ל דרומה יוצרת הזדמנויות כלכליות, חברתיות וסביבתיות יוצאות דופן לאזור. מעולם לא הושקעו סכומי כסף כה גדולים בתשתיות בנגב ומעולם לא נרתמה הממשלה על כל שלוחותיה למבצע כה מרכזי. 

הנגב – הנמר החדש 

העברת בסיסי צה"ל לנגב כוללת מספר מהלכים, שחלקם כבר בוצעו והאחרים נמצאים בשלבי ביצוע: העברת בסיס התובלה של חיל האוויר מלוד לבסיס נבטים החדש בנגב, הקמת קריית ההדרכה של צה"ל ליד ירוחם בה הוקמו בסיסי הדרכה מודרניים וטכנולוגיים של הצבא, הקמת קריית התקשוב של צה"ל (בסמוך לפארק ההיי-טק באר-שבע), בניית קריית המודיעין (סמוך לעומר) והעתקת מטה פיקוד דרום (אף הוא לפארק היי-טק בבאר-שבע). 

קריית התקשוב, למשל, שבנייתה תחל בקרוב, היא לא פחות ממגה-פרויקט. בשטח פארק ההיי-טק בבאר-שבע ייבנו 140 אלף מ"ר על שטח של 180 דונמים, שבהם ישרתו יותר מ- 5,000 חיילים, מהם כ-1,200 אנשי קבע. הבסיס יוקם במבנים בני שמונה קומות ואף הוא יפעל במתכונת של עיר חכמה המייצרת לעצמה את הכוח והאנרגיה. 

התנופה שמעניקים פרויקטים אלה לנגב מורגשת במלוא עוצמתה. כבר במהלך הקמת פרויקט עיר הבה"דים חלק לא מבוטל מהעבודות נעשה על-ידי קבלנים מקומיים ומרבית הציוד סופק על-ידי ספקים מקומיים. ההערכה היא, כי מעבר צה"ל לנגב צפוי להגדיל בתוך עשור את הפעילות הכלכלית בנגב בשיעור של כמיליארד וחצי שקלים בשנה ופוטנציאל הגידול בעשור השני יכול להגיע עד כ-2.3 מיליארד שקלים. זאת ועוד, בעשור הקרוב יושקעו למעלה מ-48 מיליארד שקלים בתחומי תשתיות מגוונים בנגב. לבד מבסיסי צה"ל מדובר בכבישים, רכבות, מחלפים ופארקים תעשייתיים. חשובה לא פחות מכך היא התנופה החברתית שבאה בעקבות העתקת הבסיסים דרומה. כ-8,000 אנשי קבע ומשפחותיהם צפויים להשתקע בנגב בתוך עשור, כאשר המאגר הפוטנציאלי מגיע למספר גבוה פי כמה.

במוקד הפיתוח האזורי עומדת העיר באר-שבע ולצידה ערי הלוויין בנגב, שמשנים את פני האזור לבלי הכר ונהנים מתנופת בינוי חסרת תקדים, לצד הקמת מרכזי תרבות, חינוך ובילוי רבים. 

חשוב להדגיש – פיתוח זה נשען רובו ככולו על טכנולוגיה עילית, במטרה לבסס בנגב עוגני צמיחה בני קיימא לטווח ארוך. מדובר בשינוי דרמטי באזור שעד לפני שנים ספורות היה מחוץ למפת ההשקעות והפיתוח בישראל, בוודאי בכל מה שקשור להשקעות הון סיכון (רק 4% מחברות ההייטק היו בדרום). למעשה, ההיי-טק הישראלי מתאפיין בריכוזיות גיאוגרפית-דמוגרפית מובהקת. ברדיוס של 20 – 30 ק"מ במרכז הארץ מרוכזת רוב רובה של התעשייה הטכנולוגית הישראלית, כ-73%, לרבות כל הממשקים הנלווים לה – קרנות הון סיכון, משרדי עו"ד ורו"ח, יועצים, כלכלנים וכיוצ"ב, שלא לדבר על מסעדות היוקרה.

הנתונים הם מאלפים – 51% מהחברות פועלות בת"א רבתי,  22% מהחברות פועלות באזור המרכז, כולל הרצליה פיתוח, והיתר מתחלק בין ירושלים, אזור הצפון ואזור הדרום, בו פועלות, כאמור, רק 4% מהחברות הטכנולוגיות.

לחזק את האקו-סיסטם הטכנולוגי בנגב 

כאמור, השינוי המתחולל בנגב בימים אלה מעוגן בחזון אסטרטגי ולפיו פיתוח האזור יישען על הסינרגיה הביטחונית-טכנולוגית-תעשייתית. שינוי זה כבר מתרחש לנגד עינינו. קחו למשל את פארק ההיי-טק החדש בבאר-שבע והפארק הוותיק יותר בעומר. זה לצד זה שוכנות בהם חברות היי-טק המחוברות למכוני המחקר של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ולמכללת הטכנולוגית סמי שמעון, וביחד הם נותנים מענה לצרכים הטכנולוגיים של הצבא, שהוא בעת ובעונה אחת צרכן טכנולוגיות ומקור לטכנולוגיות והון אנושי טכנולוגי. 

למעשה, פארקי ההיי-טק, הן בעומר והן בבאר שבע, הוקמו  בכוונת מכוון בסמוך לאוניברסיטה, מתוקף הרצון לחזק את האקו-סיסטם הטכנולוגי בנגב. עניין זה נשען של חיבור חזק בין התעשייה לאקדמיה, בדרך ליישומי מו"פ מסחריים, חיבור בין צה"ל לאקדמיה, משיכת חברות היי-טק מקומיות ורב-לאומיות לנגב, יצירת מקורות תעסוקה איכותיים ועוד.

כבר עתה, עם הקמת מרכז הסייבר הלאומי בנגב וכניסתן לפארק של חברות טכנולוגיות רב-לאומיות כדוגמת נס, רד ו-EMC  מהווה באר-שבע מוקד משיכה לחברות היי-טק וביוטק מובילות מהארץ ומרחבי העולם, לצד סטארט-אפים צעירים רבים. גם כאן הייתה לממשלה השפעה. הממשלה החליטה להעניק לחברות הפועלות מתוך קריית הסייבר הטבת מס בגובה של כ-20% משכרם של עובדיהם. כלומר, הפחתת סכום המס ב-20% מהסכום שהמעסיק חייב לנכות מההכנסות של אותו עובד.

יש לכך כבר תוצאות בשטח. לפני כשנתיים פרסמו בית הספר הבינ"ל לעסקים של אוניברסיטת ברנדייס וחברת הייעוץ T3, מחקר שזכה לחשיפה רבה בתקשורת הזרה, ושבו דורגה באר-שבע במקום הראשון מתוך שבע ערים שהוערכו על-די הגופים כערי ההיי- טק העתידיות החשובות בעולם. וזהו בעצם תמצית השינוי – להעתיק את מודל ההיי-טק המצליח של ישראל, שפועל רובו ככולו במרכז הארץ השבע, לפריפריה הרעבה להצלחה.

תעשיית ההיי-טק הישראלית הפכה ב-25 השנים האחרונות למרכז חדשנות מהמובילים בעולם ולמנוע הצמיחה העיקרי של המשק. ישראל נחשבת למקום המשמש כר פורה לצמיחתם של סטארט-אפים ולפיתוח טכנולוגיות חדשניות. לתעשיית ההיי-טק תרומה משמעותית למשק הישראלי: היא מעסיקה כ-9% אחוזים מכלל השכירים, מייצרת 16% מכלל התוצר העסקי ומייצאת כ-43% מסך היצוא התעשייתי. תעשייה זו מבוססת על חדשנות טכנולוגית והיא המנוע העיקרי לצמיחה, לשגשוג כלכלי ולגידול בפריון בכלל ענפי המשק. אך שגשוג זה הוא נחלתו של אזור המרכז בלבד ועתה הגיע הזמן לשעתק אותו גם לפריפריה.  

עידוד חברות היי-טק בכלל וסייבר בפרט לעבור לנגב תשיג כמה יעדים בעת ובעונה אחת: היא תייצר עוגנים כלכליים חדשים בדרום (כל משרה בהיי-טק פירושה 2.5 עובדים נוספים בתעשיות נלוות ושירותי עזר), היא תזרים אוכלוסייה איכותית ובעל כוח קנייה לנגב, דבר שבתורו יעודד צמיחה נוספת, והיא תגדיל את תקבולי הערים והרשויות המקומיות באזור מתשלומי ארנונה ומיסים מקומיים שונים. 

חשוב מכל זו הרוח החדשה שתגיע בעקבות החברות הללו לנגב – רוח חדשה של יזמות, חדשנות ותנופה – אשר תפגוש בערים וביישובים אוכלוסייה צעירה ומשכילה המשוועת להשתלב בתעשיית הסייבר.

למרות החשש משימוש בקלישאות ממוחזרות, לנגב יש את כל היסודות הנדרשים לחקות לא רק את מרכז הארץ אלא את מודל הסיליקון וואלי. עמק הסיליקון בקליפורניה התפתח הודות לתשתיות שהניחו הגופים הצבאיים בארה"ב ונאס"א, אשר חברו לפיתוח המחקרי של אוניברסיטת סטנפורד. כל אלה היוו את הגרעין שמשך אליו אלפי חברות היי-טק גדולות שהזינו יצירת אקו-סיסטם ייחודי.

מאסה קריטית בפיתוח הנגב 

האקו-סיסטם הטכנולוגי הישראלי, הניזון מהחיבור הייחודי בין האקדמיה, התעשייה והצבא, שהצליח מאוד והביא לידי מיצוי את יתרונותיה היחסיים של הכלכלה הישראלית, יכול לשגשג בנגב. השילוב המוצלח בין תשתיות ההון האנושי והטכנולוגי של הצבא, אקדמיה מצטיינת, חברות בינ"ל וסטארט-אפים ישראליים, כל אלה הופכים את הנגב לנמר שדוהר קדימה ומתחבר לשווקים הגלובליים. 

העתקת בסיסי צה"ל לדרום כבר יצרה מאסה קריטית בפיתוח הנגב. עכשיו רק נותר לקוות, כי בעקבות הפיתוח הכלכלי ינהרו לכאן אוכלוסיות חדשות, שיזרימו דם חדש לאזור. השינוי שחל בדרום הוא לא רק שינוי גיאוגרפי, הוא גם שינוי תודעתי. בארץ התרגלנו למרכזי הייטק במרכז ובשרון, בדגש על המשולש עתידי-רוטשילד-הרצליה. עתה מתרגלים גם למרכז חדש – הנגב.

אך כדי להשלים את המהלך ההיסטורי נדרשת עוד השקעה בשיפור המערכות החברתיות באזור – חינוך, בריאות ותעסוקה  – כדי ליצור סביבת מגורים וחיים הולמת לטובת תושבי האזור ולצורך קליטת אלפי המשפחות החדשות של אנשי צבא הקבע.

דגש מיוחד צריך להינתן לפתרון בעיית הפזורה הבדואית בנגב. הפתרונות קיימים, דוחות נכתבו ותוכניות גובשו וכעת נותר לגשת ליישום. הדבר צריך להיעשות בשיתוף פעולה עם נציגי הפזורה ויפה שעה אחת קודם. מדובר בפצצת זמן חברתית שאם לא תטופל תתפוצץ לכולנו בפנים.

מדובר באתגר מן הגדולים שידענו אי פעם, אך גם על הזדמנות עצומה לחולל שינוי חברתי ראוי והעתקת מרכז הכובד הישראלי מגוש דן הצפוף לפריפריה. המחאה החברתית שמה דגש על הצורך בפתרונות דיור ויצירת הזדמנויות כלכליות חדשות לדור הצעיר. הנגב יכול לתת תשובה טובה לצרכים אלה ולהוות את מוקד הפיתוח החדש של ישראל.

הדרך לצמצום הפערים בין מרכז לפריפריה עוד רחוקה. ת"א תוסיף, ככלל הנראה, לשמש מגנט לצעירים רבים. לכן, נודע תפקיד חשוב לממשלה בעידוד חברות טכנולוגיות להעתיק את מושבן לנגב. העיתוי הוא קריטי לאור העברת מחנות צה"ל לנגב, שיכולה להוות מנוף לשינוי דרמטי בכלכלת האזור. ריכוז הכוח הטכנולוגי בת"א-רבתי מעצים את הפערים הכלכליים-חברתיים הקיימים ממילא בחברה הישראלית. לכן, חובה שהממשלה תפעל באופן אקטיבי לביזור התעשייה גם באזורים אחרים שמחוץ ל"מדינת תל-אביב".