תעשיית ההיי-טק הישראלית לקראת אתגרי המחר

תעשיית ההיי-טק הישראלית הגיעה בשנים האחרונות להישגים יוצאי דופן בקנה מידה עולמי, שהציבו את ישראל בחזית החדשנות הטכנולוגית העולמית. אך תעשייה זו אינה חפה מבעיות ואתגרים, ובראשם הצורך להבטיח את המשך יתרון ההון האנושי, .לאור המחסור החמור שנוצר בכוח אדם מיומן (מהנדסים, מתכנתים), המשבר בלימודי הטכנולוגיה והתבגרות תעשיית ההיי-טק שגורמת למשקיעים להעדיף יזמים שכבר הוכיחו את עצמם. מעל הכל עולה הצורך במציאת מנועי צמיחה חדשים.

תעשיית ההיי-טק הישראלית הגיעה בשנים האחרונות להישגים יוצאי דופן בקנה מידה עולמי. יצוא ההיי-טק, למשל, עמד בשנת 2017 על 45 מיליארד דולר, כ-45% מכלל היצוא הישראלי, כאשר היקף גיוס ההון והיקף האקזיטים הגיעו לשיאים חדשים. מי שבוחן את ביצועי הכלכלה הישראלית בשלושת העשורים האחרונים מבין שישראל הפכה מכלכלה מנומנמת לנמר כלכלי טכנולוגי בזכות ההיי-טק. ישראל כבר חצתה את התמ"ג לנפש של מעצמות כמו צרפת ובריטניה ומתקרבת לאלה של ענקיות תעשייה כמו גרמניה ויפן. 

הישגים אלה מהווים ביטוי שיא לצמיחה טכנולוגית רציפה, שנמשכת כבר למעלה מ-25 שנה, ומקורה בשילוב ייחודי שבין כמה וכמה גורמים: הבשלת תוצרי חינוך והשכלה טכנולוגיים, יישומים אזרחיים של התעשייה הביטחונית והסיוע הממשלתי בגיוס הון סיכון - שיצר תשתית מפותחת של הון סיכון פרטי - רמת יזמות וחדשנות גבוהה, הון אנושי משובח, שנשען בין היתר על העלייה ממדינות חבר העמים, שהביאה לכאן מאגר גדול של מהנדסים מוכשרים, והסטת הדגש בתעשיית המיחשוב העולמית מחומרה לתוכנה - שפתחה, החל משנות ה-90' של המאה הקודמת, פתח רחב אליו פרצו עשרות חברות ישראליות, שהציגו יתרון יחסי ניכר בשוק הטכנולוגי הגלובלי.

אמנם מאז ראשית קיומה (ולמעשה מאז ראשית הציונות) שמה ישראל דגש על מחקר מדעי ופיתוח אנושי, בין היתר כתגובת לנחיתות ממנו סבלה במשאבים טבעיים וכתגובה לחרם הערבי, אך בשלושת העשורים האחרונים ישראל הכפילה את מאמציה. בין השנים 1984 ל-2014 למשל, רשמה ישראל גידול של 378% במספר הסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות, גידול של 223% בהוצאה הלאומית למו"פ כאחוז מהתוצר (מ-1.3 ב-1984 ל-4.2% ב-2014) והיא מדורגת כיום במקום הראשון מתוך 148 כלכלות ביכולת חדשנית, במקום השני ביזמות ובמקום השלישי בחדשנות גלובלית.

למעשה, מאז שנות ה-80' של המאה הקודמת נוצרה בישראל אחת מהקהילות הטכנולוגיה התוססות ביותר מחוץ לעמק הסיליקון. המוצרים פורצי הדרך במגזר ההיי-טק הישראלי משתרעים על פני מגוון רחב של תחומים - אינטרנט, אד-טק, סייבר, פינטק, גיימינג, טכנולוגיות למובייל ואפליקציות, מכשור רפואי, מוצרי ביטחון ואבטחה מתוחכמים, אגרו-טכנולוגיה, קלינטק, פודטק ועוד. כל זה התרחש למרות ירידה בהתלהבות של משקיעים בעולם מחברות טכנולוגיה, בעיות ביטחוניות מעיקות (שלוש אינתיפיאדות וכמה מבצעים צבאיים) ואווירה עוינת כלפי ישראל, במיוחד באירופה.

החוזקות של ישראל בתחום החדשנות והמשקל הסגולי של ההון האנושי הזרימו לכאן מאות חברות טכנולוגיות מכל העולם. נכון להיום, למעלה מ-300 חברות בין-לאומיות מהמובילות בעולם, כדוגמת פייסבוק, מיקרוסופט, יבמ, אינטל, גוגל, אפל, סיסקו, מוטורולה, פיליפס, אפלידי מטריאליס, סימנס, HP ו-EMC בחרו בישראל כיעד להקמת מרכזי מו"פ ורכשו כאן עשרות חברות הזנק ישראליות (ראה להלן). חברות אלה מספקות עבודה באופן ישיר ועקיף לכ-300 אלף מועסקים. 

האקו-סיסטם הישראלי הייחודי: הקשר בין צבא-תעשייה-אקדמיה 

אחת הסיבות להצלחתה הטכנולוגית של ישראל בזירה הגלובלית נועצה בהתפתחותו המואצת בשנים האחרונות של אקו-סיסטם טכנולוגי ייחודי שצמח בה. מדובר במערכת אקולוגית שנשענת על ארבע רגליים: הפיתוח הצבאי הביטחוני, המקרין על הסקטור האזרחי וזולג אליו, זיקה הדוקה בין התעשייה לאקדמיה, הגעתן של חברות רב-לאומיות לישראל והשילוב בין כל אלה גם יחד.

למגזר הטכנולוגיה הישראלי יש חוב גדול למערכת הביטחון. יחידות המודיעין והמחשוב היוקרתיות של צה"ל, ובמיוחד יחידת 8200, משחררות מידי שנה לחיים האזרחיים אלפי בוגרים בעלי כישורים יוצאי דופן שמשתלבים בתעשיית הסייבר הישראלית,  שזכתה ב-20% מסך ההשקעות החדשות. 

המציאות הישראלית, המורכבת מבחינה ביטחונית קיומית, אחראית לרצף הקיים בין מערכת החינוך והצבא. הצבא ממיין כבר בשלב מוקדם את האנשים המתאימים ביותר מתוך מערכת החינוך הישראלית, משקיע הון תועפות בהכשרתם ומייד מציב אותם בחזית הטכנולוגיה. שום גורם לא יודע לכמת את ההשקעה הזאת בהון אנושי, שאחר כך משמש כעתודת ההיי-טק (עיין ערך כמות הסטארט-אפים עליהם אחראים יוצאי 8200), אבל אין ספק שיש לקחת אותה בחשבון. 

הזליגה של הון אנושי, רעיונות ותקציבים מהצבא לשוק האזרחי היא אחד ממכפילי הכוח הבולטים של האקו-סיסטם הטכנולוגי המיוחד שנוצר כאן. מי שמגיע לפארק היי-טק החדש בבאר שבע - שיכול להתחרות בהצלחה בכל פארק טכנולוגי מתקדם בעולם - יכול להיווכח במו עיניו עד כמה היסודות של האקו-סיסטם הישראלי איתנים ועד כמה הם משמשים ככוח משיכה לחברות רב-לאומיות. 

הקשר בין "דויטשה טלקום", למשל, לבין אוניברסיטת בן-גוריון ובינה לבין הצבא - שמעתיק לכאן את יחידות התקשוב והמודיעין - יצרו גרעין יוצא דופן של שיתוף פעולה טכנולוגי (למשל, בתחומי הסייבר). כאשר כל זה קורה בשוק קטן יחסית, למכפלות הללו יש כוח עודף. 

מערכת הביטחון ומערכת המודיעין צריכות מומחים לניתוח, הבנה וביסוס החלטות הנשענות על מפל אדיר ומשתנה ללא הרף של נתונים מורכבים ורב-ממדיים. לכן התפתחו בישראל יכולות טיפול בנתונים בשלוש קטגוריות המתחזקות בעולם: (BI (Business Intelligence - בינה עסקית, (AI (Artificial Intelligence - בינה מלאכותית) וביג דאטה. היכולות והכישרונות האלה חלחלו מהמגזר הצבאי למגזר האזרחי.  בעקבות זאת, קמו חברות חדשות ומגזרים שלמים דוגמת הסייבר, שקיבלו זריקת מרץ אדירה.

עוד כדאי להזכיר בהקשר זה, כי בתחילת שנות ה-90' יצרה מדינת ישראל שתי תוכניות אשר נתנו רוח גבית לתעשיית ההיי-טק הישראלית, שהתמקדה עד אז בעיקר בתעשיות הביטחוניות. תכנית יוזמה הובילה להקמתן של 10 קרנות הון סיכון ולעליה בהשקעות מחו"ל. תכנית החממות, הידועה יותר, הובילה להקמתן של החממות הטכנולוגיות אשר קלטו כל שנה 80 עד 100 סטארט-אפים וסיפקו ליזמים מימון וסיוע נרחב. שתי התוכניות יצרו את תעשיית הון הסיכון הישראלית, שלימים הובילה להפיכת מדינת ישראל ל"אומת הסטארט-אפ".

עד תחילת שנות ה-90' של המאה הקודמת, פעלו בישראל רוב המרכיבים הנדרשים לאקו-סיסטם וביניהם מוסדות אקדמיים ומרכזי מחקר, ספקי שירותים לרבות משרדי פטנטים ורואי חשבון, חברות גלובליות ועוד. תעשיית הון הסיכון היתה המרכיב החסר באותו פאזל ועם השלמתו הדרך להצלחה בקידום יזמות וחדשנות הפכה למהירה ופשוטה יותר. 

בשנים האחרונות, השתלב מרכיב נוסף לאקו-סיסטם הישראלי בדמותם של תוכניות האצה (אקסלרטורים). מאיצים אלו מסייעים להגביר את קצב התקדמותו של סטארט-אפ בשלבים מוקדמים מתוך מטרה לסייע לו לצלוח את אחת המשוכות המורכבות ביותר - השגת המימון הראשוני. המאיצים מאופיינים בפעילות במחזורים קצרים ונבדלים זה מזה בסוג והיקף השירותים המוצעים על ידם אך רובם ככולם מהווים מנוע לצמיחת סטארט-אפים נוספים.

מאפייני חברות ההיי-טק 

תעשיית הטכנולוגיה בישראל מהווה בשנים האחרונות את מנוע הצמיחה של המשק הישראלי. היא בעלת התרומה הגדולה ביותר ליצוא של מדינת ישראל (כ-50% מכלל היצוא, תוך זינוק של 3,700% מאז 1984), היא בעלת הנגישות הגבוהה ביותר לשוקי ההון בעולם והיא למעשה המגזר היחיד במשק שהצליח לגייס הון זר לאקוויטי בשיעורים נכבדים ביותר, לעומת הממשלה, הבנקים וחברת החשמל שביצעו גיוסי חוב בלבד. 

הצלחת תעשיית ההיי-טק הישראלית שהגיעה לשיאה ב-2015, משכה מצד אחד יותר כסף לשוק הישראלי, עם משקיעים גלובליים ומקומיים שמבקשים חלק בתשואות המפתות של ההשקעה בהייטק, בייחוד לאור הריביות הנמוכות בעולם. מצד שני, יותר ויותר יזמים מקימים מיזמים חדשים כמו פטריות אחרי הגשם. 

כיום פועלות בישראל כ-6,650 חברות היי־טק (נכון ל-2017), מהן 4,750 הן חברות סטארט־אפ בשלבים שונים של התפתחות. כ-77% מסך החברות גייסו הון לפחות פעם אחת ממקור חיצוני כגון מימון ממשלתי, אנג'לים וקרנות הון סיכון.

חלוקת חברות ההיי-טק לתת-תחומים מגלה כי 25% מתוכן בתחום האינטרנט, 20% בתחום התקשורת, 195 בתחום ה- IT ותוכנות ארגוניות, 17% בתחום מדעי החיים, 9% בתחום הקלינטק, 2% בתחום המוליכים למחצה ו-2% בתחומים אחרים. 

היקף המועסקים ישירות בתחום ההיי-טק נאמד ב-300,000 איש, אך כדאי לזכור שהיקף המועסקים העקיפים גדול יותר. למעשה על כל משרה בהיי-טק יש עוד ארבע משרות נוספות בתחום השירותים.

לישראל גם תשתית מן המפותחות בעולם בכל הפרמטרים הדרושים לתעשייה טכנולוגית פורחת. כמות המהנדסים והמדענים לאוכלוסייה היא מהגבוהות בעולם וכך גם מספר המיזמים החדשים יחסית לאוכלוסייה שהוא הגבוה בעולם. עוד נציין, כי בישראל כ- 90% מהממציאים הם מקומיים, ממש כמו בהודו, סין, יפן וקוריאה, כך שרוב רובה של החדשנות הטכנולוגית בישראל מקורה בממציאים ישראלים.

ישראל שמה את עצמה על מפת הרכב העולמית

2017 תכנס להיסטוריה של ההיי-טק הישראלי כשנה שבה נהפכה ישראל לשחקן משמעותי בתחום הרכב לצד מקומות כמו גרמניה או דטרויט. מגמת השינוי החלה כבר לפני כמה שנים עם פתיחת מרכז הפיתוח של GM האמריקאית וביקורי משלחות של נציגי יצרניות הרכב המובילות בעולם, שזרמו לישראל ללא הפסקה. בין האירועים הבולטים בשנת 2017 היו רכישת "ארגוס", חברת הסייבר למכוניות ע"י קונטיננטל הגרמנית בכ-450 מיליון דולר. גם רכישת מובילאיי ע"י אינטל  ב-15 מיליארד דולר היא חלק מטרנד זה ועושיה להפוך את מובילאיי הירושלמית לטכנולוגיית ליבה בכל הרכבים האוטונומיים. בנוסף לאירועים אלה הייתה שורה של השקעות משמעותיות בחברות המפתחות טכנולוגיה בתחום. הצמיחה של תעשיית הטכנולוגיה הרכב בישראל מתבססת על מיצוי יתרונות יחסיים של ההיי-טק הישראלי ובהם טכנולוגית בתחום ראיית המכונה, שמגיעה מהתעשייה הביטחונית. אפשר להניח שישראל מצויה בעיצומו של גל שימשך בשנים הקרובות וישפיע על התעשייה המקומית. 

התבגרות התעשייה

לפי חברת המחקר "דן אנד ברדסטריט" קיימת מגמה ברורה של עלייה שנתית במספר החברות הגדולות - כאלה המעסיקות יותר מ–100 עובדים - שהתגברה בשנה החולפת. נכון להיום פועלות בישראל 385 חברות גדולות - כ-6% יותר ממספרן ב-2015. מאז 2010 גדל מספרן ב-4% בכל שנה.

יתר על כן, כיום, יש יותר כסף בשוק,  אבל הוא מושקע בפחות חברות, כפי שמציינת חברת המחקר IVC. הקושי לגייס מורגש בעיקר בשלבים המוקדמים; סכומי הגיוסים שכן מצליחים גבוהים יותר מבעבר ונעשים לפי שוויים חסרי תקדים; המרווחים בין סבבי הגיוס יורדים; האקזיטים פוחתים וחברות ישראליות גדלות; ומרבית הכסף נמצא בחברות בשלבים המתקדמים. התוצאה היא שכדי להצליח לגייס את סכומי הכסף הגדולים בשלבים המוקדמים, חברות צריכות לענות על קריטריונים קשיחים יותר מבעבר. עם התבגרות תעשיית ההיי-טק, שמרנותה עולה. במילים אחרות, במקום שהקמת מיזמים וקבלת השקעות תתרחב לחלקים גדולים יותר בחברה הישראלית, מספר המיזמים שזוכים לגייס השקעות בשלבים המוקדמים, דווקא הצטמצם.

נתוני IVC חושפים שמדובר בשינוי הדרגתי: כבר ב-2014 התחילו הערכות השווי בשלבים המוקדמים לעלות, ואיתם סכומי הגיוס. מספר העסקאות ירד מ-708 ב-2015 ל-659 ב-2016, יחד עם המשך עלייה בסכום הגיוסים הכולל - מה שמצביע על צמיחה בהיקף העסקאות. עוד ב-2016, העלייה בגיוסים בסבבים המוקדמים התמתנה, ומספר סבבי ה-B ירד ב-30% ביחס לשנת 2015.

חוסר היכולת של חברות, שגייסו בקלות יחסית סבבי סיד ו-A ב-2015, לגייס סבבי המשך ב-2016 התבטא בירידה במספר העסקאות בסבבים המוקדמים בשנת 2017: 140 גיוסים לחברות בשלבי סיד, לעומת 196 בשנת 2015.

לאחרונה נכנסו לישראל גם משקיעים אסטרטגיים גדולים. ב-2017, סופטבנק היפנית גייסה קרן של 100 מיליארד דולר והחלה להשקיע סכומי עתק בחברות בעולם, וגם בישראל: סופטבנק הובילה השקעה של 120 מיליון דולר ב"למונייד", וכן השקיעה 100 מיליון דולר בחברת "סייברזין" הישראלית. הדבר דחף קרנות רבות שהתמקדו בשלבים מתקדמים יותר, להיכנס גם להשקעות סיד.

אקזיטים וגיוסים (1): הקניין רוחני כיתרון יחסי 

התבוננות לעומק בתעשיית ההיי-טק הישראלית מאפשרת להבין טוב יותר את מצב הקניין הרוחני בישראל וזאת בשל הזיקה ההדוקה והקשר הבלתי ניתן להפרדה בין התעשייה הטכנולוגית לבין הקניין הרוחני. במידה רבה, הקניין הרוחני - במובנו הרחב - משקף את מהות הפיתוח הטכנולוגי, ולעיתים קרובות אף מנבא אותו, וזאת בשל העובדה הפשוטה, שיזמים ומפתחים רושמים פטנט על הפיתוח עוד בטרם יצא לשוק. 

הדבר מומחש ביתר שאת בסטארט-אפים הישראלים, שנמכרו לתאגידי ענק בחו"ל. 

היקפי הרכישה של חברות הענק הגלובליות בשנים האחרונות חורגים מעבר לכל מה שמוכר בכלכלות אחרות. כך למשל, אינטל רכשה 14 חברות בהיקף של 17.4 מיליארד דולר, סיסקו לא פחות מ-13 חברות ישראליות במהלך השנים האחרונות בשווי כולל 7.1 מיליארד דולר, HP רכשה 6 חברות בהיקף כולל של 5.5 מיליארד דולר, מרוול 4 חברות בהיקף של 3.5 מיליארד דולר, יבמ רכשה 14 חברות בהיקף של 1.6 מיליארד דולר, קובידיאן רכשה 4 חברות בהיקף של 1.6 מיליארד דולר, חברת מיקרוסופט רכשה לא פחות מ-22 חברות הזנק ישראליות בהיקף כולל של 1.5 מיליארד דולר, ברודקום רכשה 12 חברות בהיקף של 1.2 מיליארד דולר ואילו גוגל רכשה 10 חברות בהיקף של 1.2 מיליארד דולר.

 

ויודגש, תאגידי ענק אלה רכשו חברות הזנק ישראליות בשל ערכן של הטכנולוגיות החדשניות, שפותחו על-ידן ומהוות נכסים אינטלקטואליים בלתי מוחשיים, דהיינו, קניין רוחני. הרכישות הללו לא גילמו תזרים מזומנים, צבר לקוחות, או היקף מכירות, שהצדיקו את הערכים הגבוהים ששולמו עבור אותן חברות. זו בעיקר החדשנות הטכנולוגית שהיא, כאמור, בעלת  ערך רב, שהצדיקה זאת. אין גם ספק שהקניין הרוחני ימשיך לעמוד במוקד האטרקטיביות של החברות הישראליות בעיני תאגידים רב-לאומיים. 

במילים אחרות: הקניין הרוחני משקף את החדשנות הטכנולוגית, כשם זו באה לידי ביטוי בנכסים אינטלקטואליים בלתי מוחשיים, ומהווה את ליבת הערך בתהליכי מכירה ורכישה של חברות טכנולוגיות.

אפשר לראות זאת גם בפריזמה של השקעות ההון סיכון. בין השנים 2007-2017 השקעות ההון סיכון בישראל עמדו על 21.8 מיליארד דולר, תוך גידול עקבי ומתמיד לאורך השנים.

חברות הטכנולוגיה הישראליות גייסו בשנת 2017 סכום שיא של השקעות הון בסך 5.24 מיליארד דולר - שיא מאז שנת 2013 - וזאת ב-620 עסקאות. זהו גידול של 9% לעומת שנת 2016 בה גוייסו 4.83 מיליארד דולר ב-673 עסקאות. עם זאת, כדאי לשים לב כי לאורך השנים חלקן של הקרנות הישראליות בסך ההשקעות הולך ויורד עם השנים, מה שמגביר את התלות בהשקעות זרות, בעיקר מארה"ב. 

מימד אחר של צמיחת סקטור ההיי-טק מתבטא בהיקף חברות הסטארט-אפ החדשות שנפתחות מידי שנה. חברות אלה הן יצרניות מובהקות של חדשנות טכנולוגית וקניין רוחני גם אם הן לא מצליחות להגיע לאקזיט. ואכן, מנתוני IVC עולה כי בשנים 2013-2017 קמו בישראל 4,826 סטארט-אפים (הנתונים ל-2017 מתייחסים למחצית הראשונה של השנה בלבד). זהו שיעור יוצא דופן והוא ממחיש היטב את עוצמת החדשנות המקומית. נכון, חלק לא קטן מהסטארט-אפים נסגר וחלקם אף לא מצליחים להחזיר את ההשקעה בהם, אבל היקף החדשנות שהם מייצרים - שבאה לידי ביטוי גם בהיקף הקניין הרוחני - הוא חסר כל פרופורציה להיקף האוכלוסייה. 

אנו יכולים לראות כי בשנת 2017 נפתחו 423 חברות סטארט-אפ - ירידה לעומת 2016 בה הוקמו 951 חברות חדשות, אך ב-2017 גם נסגרו פחות חברות: 181 לעומת 441 בשנת 2016. 

תחום ההון סיכון בישראל מתנהג כפירמידה הפוכה. בקצה הקדקוד ניצבים האנג'לים המשקיעים בשלבי הפרה-סיד ובבסיס הפירמידה הרחב ניצבות הקרנות הזרות, שמשקיעות בדרך כלל בסיבובי ההשקעה השניים והשלישיים בחברות שכבר מראות צמיחה. בתווך פועלים גורמים כמו חממות, מימון המונים וקרנות מיקרו שמשקיעות בשלבי הסיד וקרנות ישראליות וזרות בשיתוף עם ישראליות שמשקיעות בסבב הגיוס הראשון.

אשר לאקזיטים, בשנת 2017 הוכפל ואף כמעט שולש סכום האקזיטים לעומת 2016 והגיע ל-22.6 מיליארד (סכום שיא של כל הזמנים הכולל בתוכו את עסקת הענק למכירת מובילאיי לאינטל). 

ההחזר הממוצע על השקעה במקרה של אקזיט לפי שנים עמד במחצית הראשונה של 2017 על 4.2 זאת לעומת 9.3 בכל שנת 2016, 4.2 בכל שנת 2015, 5.4 בשנת 2014 ו-4.3 בשנת 2013. 

סקטור ההיי-טק: הישגים מרשימים ואתגרים מבניים

כאמור, התעשייה הטכנולוגית הישראלית הגיעה להישגים יוצאי דופן בשלושת העשורים האחרונים. בניתוח מגמות ארוכת הטווח עולה, כי בישראל פועלים מספר חסר תקדים של חברות סטארט-אפ, לצד מרכזי פיתוח של חברות רב-לאומיות, אשר לצד אקדמיה מעולה ומערכת ביטחון בעלת אוריינטציה טכנולוגית מבוהקת יצרו כאן אקו-סיסטם ייחודי בעולם. 

לפי נתונים של מכון המחקרIMD  - אשר חוקר מצבי שוק של מדינות העולם - ישראל מובילה בכל הפרמטרים החיוניים והחשובים לבנייה ולקיום תעשייה טכנולוגית המפתחת חדשנות: תשתית טכנולוגית ומדעית, שוק הון משוכלל, גמישות, גישה כלפי הגלובליזציה, הון סיכון מפותח, מיומנות כוח העבודה, העזה של הסקטור העסקי ומחקר מדעי נרחב. לפי אותו מחקר, ישראל מדורגת במקום הראשון ביכולת חדשנית, במקום השני ביזמות ובמקום השלישי בחדשנות גלובלית.

מעל הכל, מדינת ישראל מתברכת ברוח יזמית, הון אנושי ובכושר חדשנות יוצא דופן. אף אחד לא יוכל לקחת מאיתנו את היתרונות של המהנדס הישראלי: ראייה מערכתית מורכבת, עבודת צוות יעילה ללא חשיבות למעמדות, שאיפה לעשות את הבלתי אפשרי. 

אחרי כל זה, אסור להתעלם מכך שגם האתגרים של תעשיית ההיי-טק גדלים בקצב מהיר ומצריכים מעורבות חכמה ויעלה יותר של הממשלה על מנת לשמר את היתרון היחסי של מדינת ישראל. אתגרים אלה כוללים:

• סביבה גלובלית היפר-תחרותית.

• תעשייה מתוחכמת המשתנה בקצב מהיר ביותר.

• גיוון התחומים הטכנולוגיים, כאשר לכל תחום מאפיינים וצרכים ייחודיים. 

• תלות מוחלטת בשוקי יעד חיצוניים ומגוונים וצורך בפעילות בין-לאומית מוגברת.

• מקורות מימון שרובם זרים וחשופים לתנודתיות של השווקים העולמיים.

• אי הבשלת חברות בוגרות, שיכולות להיות עוגן תעסוקתי בישראל.

• מחסור חמור במהנדסים ובכוח אדם מקצועי לתעשיית ההיי-טק.

• קשיים בחינוך הטכנולוגי המייצר את עתודת כוח האדם לתעשייה עתירת הידע.

• ריכוז ההיי-טק הישראלי בגזרה גיאוגרפית צרה שבין הרצליה לת"א ומיעוט נוכחות ביתר אזורי המדינה ובעיקר בפריפריה.

בנוסף לשמירה על תעשיית היי-טק חזקה ומובילה, על הממשלה לפעול לקידום חדשנות טכנולוגית גם בתעשיות ובמגזרים אחרים על מנת להגביר את התחרותיות של כלל המשק הישראלי.

לאחרונה צצו מספר נתונים בתקשורת המדליקים "נורות אדמות" באשר לעתידו של ההיי-טק הישראלי. הכלכלן הראשי באוצר, יואל נוה, פירסם סקירה לפיה מעמדה של ישראל כמובילת חדשנות טכנולוגית גלובלית נפגע וקבע, כי ההיי-טק לא משמש עוד כמנוע הצמיחה של המשק, כפי שהיה בשנים האחרונות. ראש הממשלה, כך נמסר, שוקל לייבא לארץ מהנדסי תוכנה בשל המחסור בעובדי היי-טק. שר האוצר אמר במסיבת עיתונאים, כי הוא שוקל מתן הקלות לחברות היי-טק המבקשות להתמזג כדי לפתור את בעיית המחסור בכוח אדם מיומן. בד בבד, פנה השר לרשות המסים כדי לבדוק אפשרות להקלה בדרישות החוק לעידוד השקעות כדי לאפשר ליותר חברות היי-טק ליהנות ממנו. ולבסוף, דוח חדש של מוסד שמואל נאמן גילה, כי בפעם הראשונה עקפה דרום קוריאה את ישראל בהוצאה הלאומית למחקר ופיתוח כשיעור מהתוצר, וזאת לפי דוח חדש שפירסם ארגון ה-OECD.

עם זאת, בניתוח מגמות ארוכת הטווח עולה, כי בישראל פועלים מספר חסר תקדים של חברות סטארט-אפ, לצד מרכזי פיתוח של חברות רב-לאומיות. כמות ההשקעות מחו"ל וכמות חברות הסטארט-אפ החדשות רושמות עלייה קבועה מידי שנה. האקזיטים מהווים מקור הכנסה חוזר למדינה, כאשר יזמים מצליחים שעשו אקזיט, משמשים כמשקיעים פרטיים ומלווים חברות הזנק ובכך מעודדים חדשנות. החברות הישראליות מתבגרות ומייצרות יותר ערך ופעילות עסקית ולכן זקוקות לסבבי גיוס שמשקפים להן הערכת שווי גבוהה.

משבר החינוך הטכנולוגי

לדעת מחברי דוח זה, אחד האתגרים המרכזיים להיי-טק הישראלי נעוץ במשבר הקיים בחינוך הטכנולוגי. קיימים סימנים מטרידים לפיהם ניצני המשבר כבר כאן וביניהם: הירידה העקבית במספר מסיימי בגרות חמש יחידות במתמטיקה, בטרם הושקה התוכנית החדשה של משרד החינוך, שהינם קהל היעד הפוטנציאלי העיקרי ללימודים אקדמיים בתחומי המדע וההנדסה; הקריטריון של מדידת בתי הספר התיכוניים על-פי אחוזי ההצלחה בבגרות ולא על-פי איכות תעודת הבגרות ויכולתה להקנות קבלה ללימודים אקדמיים - עובדה שלא מעודדת תלמידים לבחור בלימודי מדעים מוגברים (וזאת למרות שהצלחה במספר גבוה של יחידות לימוד במתימטיקה ומדעים הינם מנבא טוב להצלחה אקדמית בלימודים אקדמיים בהנדסה או מדעים). 

מלוא המשמעות של היחלשות לימודי המדעים בבתי הספר כבר מורגשת. בישראל חסרים כבר היום כ -10 אלף מהנדסים. המשמעות היא שאם בעבר התבססה ישראל על ההון האנושי שלה, הרי שבעוד מספר שנים תעמוד ישראל בבעיה משמעותית, שתגרום לחברות להסיט את הפעילויות למדינות מתחרות. זהו משבר אחד שמדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה. 

פתרון הבעיה אינו פשוט, בעיקר מפני  שאינו טמון בידיו של גורם אחד. אין פתרון קסם -  נדרשת כאן הנעת תהליכים הוליסטיים וארוכי טווח, בהם מעורבים המדינה, המערכת הפרטית והמגזר השלישי.

התוכנית לחיזוק לימודי המתמטיקה היא צעד בכיוון הנכון, במיוחד בזכות אימוץ מודל השולחנות עגולים, המושיב זה לצד זה את היזם הפרטי, משרדי הממשלה הרלבנטיים, האקדמיה ועמותות החינוך. אלא שלא די במתמטיקה, ואי אפשר להסתפק בתיכון ובלימודים לבגרות. עלינו לחשוב על מלוא המכלול של לימודי המדעים והטכנולוגיה, וליזום תכנית לרצף חינוכי המתחיל מבית הספר היסודי, נמשך בחטיבה ובתיכון, בשירות הצבאי ובלימודים האקדמיים, ואינו מסתיים גם לאחר ההשמה בחברות הטכנולוגיות. 

אם נחזור לנתונים נגלה, שבשנת 2014 רק כמחצית מהשנתון השלים זכאות לבגרות. מתוך הזכאים לתעודת בגרות בשנתון זה, אחוז הניגשים לבחינות הבגרות במתימטיקה מוגברת היה במגמת ירידה. מבין הזכאים לבגרות, גם השילוב בין היבחנות מוגברת במתמטיקה והיבחנות מוגברת במקצוע מדע וטכנולוגיה (מו"ט) נוסף (פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מדעי המחשב, אלקטרוניקה) נמצא במגמת ירידה. הזכאים לתעודת בגרות ברמה מוגברת במתמטיקה ובמיוחד הנבחנים בחמש יחידות במתמטיקה ומקצוע מו"ט מוגבר נוסף הם המהווים את הפוטנציאל העתידי לסטודנטים במקצועות מדע וטכנולוגיה. גם בקרב בוגרי תואר ראשון, ברוב מקצועות המדע והטכנולוגיה, חלה ירידה. 

לכן הפתרון המרכזי טמון בהעלות את אחוז מקבלי הבגרות במתמטיקה ומדעים שרמתם גבוהה, תוך רצף חינוך מדעי טכנולוגי מושגי ורב-שלבי, החל מגן הילדים ועד לסיום התיכון, בית הספר המקצועי, ומסלולי הכשרה טכנולוגיים בצבא. לכך יש להוסיף נדבך חשוב של הענקת הטבות ותמריצים למי שייגשו ללימודי מדעים באקדמיה. אפשר לעשות זאת באמצעות הענקת מלגות למסיימי בגרות במתמטיקה, אנגלית ומקצוע מדעי מוגבר, או מתן שנת לימודים חינם במכללות ואוניברסיטאות במקצועות מדעיים והנדסיים, או מענק אישי.

להגדיל את מספר העובדים בענפים עתירי הידע 

הממשלה קיבלה לאחרונה החלטה להקצות סכום של 900 מיליון שקלים כדי להגדיל את מספר העובדים לענפים עתירי הידע. בהקשר זה, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הדגיש ובצדק שהתוכנית מיועדת לשמר את היתרון היחסי הטכנולוגי של ישראל באמצעות "תמריץ לענף ההיי-טק להגדיל את מספר המהנדסים והמדענים, ולהגדיל משמעותית את מספר הבוגרים בחוגים הרלוונטיים באוניברסיטאות". עוד הזכיר נתניהו, כי "הבעיה המרכזית שיש לנו בענף ההיי-טק היא לענות על הביקוש, ולצורך זה אנחנו צריכים כוח אדם מיון ברמה הגבוהה ביותר".

אך אין בתוכנית זו די. כדי להתמודד עם האתגר החריף הזה נדרשת הממשלה לראייה רחבה יותר ובעלת אופק ארוך יותר, תוך טיפול בגורמי היסוד שהביאו אותנו למצבנו הנוכחי ובראשם, כאמור, חולשתו של החינוך המדעי והטכנולוגי. אין עוד מקום לטקטיקה של "טלאי על גבי טלאי", אלא לאסטרטגיה מקיפה, קוהרנטית וארוכת טווח.

לצד זה יש הכרח בשינוי תודעתי מקיף של היחס הציבורי לחינוך המקצועי. כיום החינוך טכנולוגי-מקצועי נתפס כנחות. אחת הסיבות לכך נעוצה בתחושה שהוא מקבע את ההפליה העדתית על-ידי "הסללה". כלומר, הפניית ילדי הפריפריה הגיאוגרפית והעירונית למסלולים מקצועיים לעומת ילדי המרכז למסלול העיוני. אך עולם התוכן של המקצועות הטכנולוגיים-מקצועיים התחדש והתקדם לבלי היכר: תלמידי החינוך הטכנולוגי והמקצועי יכולים לעסוק כיום במגוון נושאים מרתק ומתקדם החל מרובוטיקה, תוכנה וחשמל וכלה ברכב, בניה ואדריכלות.

כל זה מחייב כוח הוראה טכנולוגי-מדעי שגם הוא נמצא במחסור. לכן תכנית ממשלתית נועזת חייבת גם לטפל בהיבט זה, תוך מתן תמריצים לשילוב בהוראה של בוגרי מקצועות מדעיים והנדסיים לאחר השתלמות בהוראה (כגון אנשי היי-טק וגמלאים), הכפלת השכר לכלל המורים המעולים במתמטיקה, מדעים וטכנולוגיה, באמצעות חוזה אישי וגמישות ניהולית למנהלי בתי הספר בבחירת המורים המלמדים מדעים.

פתרון אסטרטגי נוסף טמון בשילוב אוכלוסיות שאינן משתתפות כיום בענפי היי-טק - תושבי הפריפריה, חרדים, מיעוטים, וחלק מאוכלוסיית הנשים. כל אלה אינם מעורבים במדע, הנדסה ומו״פ במידה מספקת. מצב זה מייצר הזדמנות נדירה לשינוי שוק התעסוקה בישראל ולצמצום פערים החברתיים.

המחסור בכוח אדם טכנולוגי הוא אתגר חריף ומאיים, אך פתיר. כשם שידענו להיחלץ ממצוקות להתמודד מול אתגרים בעבר כך עלינו לשנס מותניים, להתעשת ולהתמודד עם אתגר זה, שמאיים על עצם הגדרתה של ישראל כ"אומת הסטארט-אפ", תוך ניצולו למינוף יעדים חברתיים-כלכליים לאומיים.

שיפור נוסף באקלים העסקי

היבט נוסף שאמור להדליק "נורה אדומה" קשור לכך שישראל פועלת כיום בזירה תחרותית ביותר -  סין והודו נושפות בעורפנו וכל מדינה שמכבדת את עצמה בעולם משקיעה סכומים ניכרים במו"פ. במקביל, ממשל טראמפ הודיע על הורדה מאסיבית ברמת המיסוי לחברות, מה שעלול למשוך לארה"ב רבות מחברות ההיי-טק הישראליות שממילא מכוונת את מאמציהן לארה"ב. 

על הממשלה להמשיך לטפח סביבה אוהדת עבור חדשנות ויזמות. בהקשר זה, חשוב גם להסיר חסמים ביורוקרטיים ורגולטוריים, ליצור חוקים מעודדי השקעות מבית ומחוץ, וליישם תכניות ארוכות טווח, אשר יקטינו את חוסר הוודאות וימשכו גופים בין-לאומיים לפתוח והגביר פעילות בישראל. 

חלק מהותי במימוש האתגרים הללו  תלוי ברשות החדשה לחדשנות, שתחליף את המדען הראשי.  ביכולתה של הרשות להפעיל בצורה מהירה פתרונות וכלים לתמיכה ביכולת התחרותיות של ההיי-טק הישראלי, עם כמה שפחות מגבלות בירוקרטיות.

במקביל, יש לפעול לקיים סביבת מיסוי יותר אוהדת והחזרת תוכניות עידוד שהיו נהוגות בעבר לעודד משקיעים המוסדיים להשקיע באפיק חשוב וריווחי זה. צריך לזכור שקרנות ההון סיכון הן המממנות העיקריות של חברות טכנולוגיה צעירות והיו ב-20 השנים באחרונות מנוע הצמיחה העיקרי של תעשיית הטכנולוגיה הישראלית.

בהקשר זה, נושא ההשקעה במו"פ הוא קריטי ובמיוחד בולטת לרעה תרומת הממשלה, שנמצאת בירידה מתמדת במשך השנים ועומדת כיום על 20%. זו מקוזזת, למזלנו, עם העלייה בהשקעה מצד הסקטור העסקי ומצד חברות רב-לאומיות, אך נכון להיום, פחות מ-5% מההשקעה הממשלתית במו"פ מושקע בסקטור העסקי, מה שמעמיד את ישראל במקום נמוך יחסית למדינות המערב. 

הצמחת חברות בשלות

בחצי יובל השנים האחרונות הוקמו במדינת ישראל מאות ואלפי חברות היי-טק, אך כ-50  בלבד פרצו את גבול הדמיון והגיעו לשווי שוק של מעל מיליארד דולר. מתוכן לפחות כ- 14 חברות  הגיעו לשווי זה בשנתיים האחרונות.  מבלי להיכנס לדיון המתנהל בשנים האחרונות האם צריך לעודד את מכירתן של חברות סטארט-אפ בשלב הטכנולוגי, או לנסות ולהצמיח אותן  לחברות משמעותיות ומובילות בתחומן,  לדעת מחברי הודח זה, שתי החלופות הכרחיות להמשך פריחת התעשייה, כאשר החברות הנרכשות בשלבים יחסית מוקדמים תמשכנה להוות מקור משיכה לרכישה על ידי החברות הבינ"ל. אך האתגר הגדול של התעשייה ב-25 השנים הבאות הוא להצמיח 50 חברות מקומיות שמוכרות בכמיליארד דולר בשנה. היום מספר החברות העונות לקריטריון זה אינו עולה על עשר.  

עידוד השקעות בהיי-טק מצד הגופים המוסדיים

היבט מטריד נוסף הוא הנושא המימוני. מעל ל- 90% מההשקעות בהון סיכון בישראל מגיעות ממשקיעים זרים. אנו עדים למצב שהנהנים העיקרים מתעשיית ההיי-טק ומדעי החיים הישראלית הם קרנות הפנסיה האמריקאיות ולא הציבור הישראלי. אנו בהחלט רואים מקום להגברת ההשתתפות של המשקיעים המוסדיים בהשקעות ישירות ודרך הקרנות הישראליות, שמהוות מוקד ידע לתעשייה, כפי שקורה בארה״ב ומדינות מפותחות נוספות. 

מדובר במצב אנומלי: מצד אחד הגופים המוסדיים יושבים על הררי שקלים בחיפוש נואש אחר אפיקי השקעה נושאי תשואה, ומצד שני הם נמנעים להשקיע בספינת הדגל של הכלכלה הישראלית, בנמל הבית שלה, שהיא יעד להשקעות מצד גופים מוסדיים מחו"ל ( כאמור, 90% מהמשקיעים בקרנות ההון סיכון הם זרים). כלומר, מה שטוב לגויים לא טוב לנו, הישראלים. 

יתר על כן, בניגוד למצב בארה"ב, שבו מרבית הכסף להשקעות בהיי-טק מגיע מקרנות פנסיה, חברות ביטוח ומשקיעים מוסדיים אחרים, הרי שכספי הפנסיה שלנו כמעט ולא היו שותפים להצלחה של חברות כמו Mellanox, Chromatis ,NDS, Waze ואחרות שרשמו תשואה פנומנלית מההשקעות הראשוניות עד המכירה או ההנפקה. אכן, אנומליה.

חשוב במקביל לחנך מחדש את השוק והחוסכים. השוק נוטה למדוד את הצלחותיהם של הגופים המוסדיים לטווח הקצר בעוד שכספי הפנסיה והגמל משמשים להשקעה לטווח ארוך. כפועל יוצא מזה, התשואות על כספים אלה צריכות להימדד לאורך זמן ולייצר רווחים בטווח הארוך, בדומה לפרופיל התשואה על חברות היי-טק. למעשה זה היתרון של הגופים המוסדיים על-פני משקיעים רגילים בהון-סיכון - ההסתכלות שלהם לטווח ארוך. יש לכך חשיבות גם מבחינה לאומית - הם יכולים לסייע לצמיחתן של חברות ההיי-טק ולגדילתן לאורך זמן, בניגוד למשקיעים שמעוניינים לממש את ההשקעה באמצעות מכירת החברה ולצאת, שאיתם קשה לבנות חברה לטווח ארוך.

אך מעבר לשינוי התנהגות המוסדיים גם לממשלה יש תפקיד חשוב בשינוי כללי המשחק בשוק ההון. בעבר נקט האוצר יוזמה והשיק את תוכנית "יתרון יחסי" שהייתה אמורה להעניק רשת ביטחון עבור השקעות מוסדיים בהיי-טק. מדובר היה בתוכנית מצוינת, אבל מוגבלת בזמן ובתקציב שנסתיימה בקול ענות חלושה. יש לחזור ולהפעיל רשת ביטחון למוסדיים, לפחות על חלק מההשקעה שלהם, כפי שהיה בתוכנית האוצר מלפני כמה שנים. למעשה, על המדינה מוטלת החובה לפעול בנחרצות ובהתמדה ולהפעיל שורה של אמצעי מדיניות על מנת לעודד את המשקיעים המוסדיים להשקיע בהיי-טק הישראלי.

הסטה ולו של 1% בלבד מכספי הגופים המוסדיים, המוערכים בכ-1,200 מיליארדי שקלים, להשקעה בהיי-טק הישראלי תאפשר לסקטור הטכנולוגי להמריא פעם נוספת. ברור שהשקעה זו איננה נטולת סיכונים, אבל היא בוודאי מושכלת יותר מאשר השקעה בנדל"ן במזרח אירופה. 

עד 2020 סכום הנכסים הפנסיוניים המנוהלים צפוי להכפיל את עצמו ולהגיע לכ–2.2 טריליון שקלים. קיימת חשיבות כלכלית לאומית ממדרגה ראשונה שלפחות שיעור קטן מסכומים עצומים אלה ינותבו להשקעה בהיי-טק הישראלי.

דרושה: היערכות לאומית חדשה

על חשיבותו של היי-טק הישראלי לכלכלה הלאומית לא צריך להכביר מילים. סקטור זה אינו נמדד רק בהיקף המועסקים הישיר או העקיף שלו, אלא גם ובעיקר בתרומתו לייצוא, להכנסת מטבע זר, למובילות הישראלית בשווקים הגלובליים, לזרימת משקיעים והשקעות לארץ ולביסוס מעמדה ומיצובה של ישראל כמעצמה טכנולוגית ("אומת הסטרט-אפ").

הנתונים העולים מן השטח הם מעורבים - מצד אחד, ישראל ממשיכה להציג נתונים חזקים, למשל בכל הקשור לאקזיטים וגיוס הון, אך מצד שני ניכרת חולשה מסויימת בסקטור ההיי-טק, המחפש אחר מנועי צמיחה חדשים.

מדיניות ממשלתית אחראית צריכה לתת מענה לאתגר זה. בראייה לאומית, זה כעת תפקידה של הממשלה - לתמוך, לדחוף ולהשקיע באותה תעשיה מצליחה שכעת היא בתחילת משבר. 

מה נדרש, אם כן, מהממשלה?

כדי שתעשיית היי-טק תמשיך להוביל את הכלכלה הישראלית, להבטיח את יתרונה היחסי של ישראל בשווקים הגלובליים ולמצות את הנכסים האינטלקטואליים שמקורם בהון האנושי שלה - עניין מכריע בעידן כלכלת המידע - על הממשלה להתוות תוכנית לאומית מקיפה לפיתוח מגזר הטכנולוגיה, שתתבסס על ארבעה עוגנים מרכזיים: 

• טיפוח ההון האנושי לכל אורך שרשת הייצור - מערכת ההשכלה התיכונית והגבוהה, הקשר שבין האקדמיה לתעשייה והקשר של כלא לה למערך הפיתוח הטכנולוגי הצבאי.

• ביסוס רגולטורי ומיסוי של פלטפורמות נוספות לגיוס הון ליזמים לנשל גיוס המונים ברשת האינטרנט ופלטפורמות. 

• הענקת רשת ביטחון נוספת, תוך הקלות מס והטבות למשקיעי, תוך הסטת השקעות הגופים המוסדיים להיי-טק. 

• מתן תמריצים לחברות רב-לאומיות להקמת מרכזי מו"פ נוספים בישראל.

• המשך ביזור מאמצי הייצוא אל מעבר שוק האמריקאי לשווקים חדשים 

• סיוע ליזמים, לחברות מתחילות ולמכוני מחקר 

• עידוד פיתוח טכנולוגיה גנרית והעברת ידע מהאקדמיה לתעשייה

• הגדלת ההקצאה הממשלתית למחקר ופיתוח

• עידוד התעשייה מסורתית לאמץ טכנולוגיות חדשות שקינו לה ערך מוסף בשוקים הבינ"ל

כאמור, לא הכל ורוד באומת הסטארט-אפ. מדוח התחרותיות העולמי עולה גם, כי הגורמים המסכנים את הצמיחה במשק הינם הבירוקרטיה הממשלתית ושיעורי המס הגבוהים. זה נכון במיוחד למגזר ההיי-טק, שרגיש מאוד לסביבת העבודה ולרמת המיסוי המקומית. חברות יכולות בקלות רבה לנייד את עצמן ואת הקניין הרוחני שלהם למקום אטרקטיבי יותר. שוב ושוב אנו חוזרים ואומרים כי לאור רפורמת המס המשמעותית של טראמפ בארה"ב יהיה על הממשלה לבחון מחדש את משטר המס בארץ ולשפר את הסביבה העסקית כדי להבטיח את המשך האטרקטיביות של ישראל לחברות הזרות.

האתגר העומד לפתחנו עתה הוא להבטיח את העליונות הטכנולוגית הישראלית לעתיד לבוא ביזרה הגלובלית. זה מחייב לייצר סביבה כלכלית המאפשרת, מעודדת ותומכת ביזמות טכנולוגית לכל אורך שרשרת הייצור. זה מחייב הגדלת ההקצאה לצרכי מחקר ופיתוח, הן מצד הממשלה והן מצד הסקטור הפרטי. זה מחייב את טיפוח ההון האנושי כבר במערכת החינוך היסודית ושימורה לאורך זמן. זה מחייב מערכת תמרוץ, מיסוי והטבות למיזמי היי-טק. זה מחייב את המשך סבסוד המחקר הבסיסי הנעשה בין כותלי האקדמיה. זה מחייב את טיפוח המערכת האקולוגית המיוחדת שצמחה כאן ומשלבת בין צבא, תעשייה, אקדמיה ומחקר. המטרה היא להבטיח את התנועה המתמדת בין הממשק הביטחוני-צבאי לעסקי-אזרחי, אשר בהקשר של שוק קטן יחסית יצר לישראל יתרונות עצומים.

לסיכום, נראה שהמציאות שהביאה לפריחתה ושגשוגה של תעשיית ההיי-טק הישראלית משתנה וכדי לא להיקלע להתאבנות מסוכנת יש להזרים דם חדש למערכת. כאמור, חלק מהיסודות שעליהן מושתת המגזר הטכנולוגי עדיין מוצקים - כושר יזמות מעולה, אקדמיה מצטיינת, השקעות לאומיות במו"פ גבוהות יחסית, חוש המצאה מפותח ויכולת הסתגלות לתנאים המשתנים של שוק דינאמי וגלובלי, רווי תחרות. אך חלק מהתנאים שהקלו על שגשוגה של התעשייה הולכים ונעלמים, בפרט על רקע תחרות מואצת מצד מדינות אסיה, ומתחיל להיווצר ריק מסוכן. זו שעתה הגדולה של המדינה - עליה לשמר את ההישגים יוצאי הדופן של התעשייה הטכנולוגית הישראלית ולהצעידה שלב נוסף קדימה. 

לישראל דרוש אפוא חזון טכנולוגי ארוך טווח, שבעיצובו על הממשלה למלא תפקיד מרכזי. חזון זה חייב להעמיד את הפיתוח המדעי-טכנולוגי של ישראל בסדר עדיפות גבוה וצריך להיות מושתת על יסודות תקציבים איתנים ומשטר רגולטורי מקל, תוך תיאום בין-משרדי ברמה גבוהה. 

שוק חשוב כמו ההיי-טק, שאחראי במידה לא קטנה להצלחה הכלכלית של ישראל בעשורים האחרונים ומהווה את היתרון הבולט שיש לישראל בשווקים הגלובליים, ראוי להתייחסות רצינית מצד קובעי המדיניות. יש לקוות שרה"מ, המכהן גם כשר הכלכלה והתעשייה, ושר האוצר, ישכילו להעניק את התנופה המחודשת לענף ההיי-טק הישראלי.

הבעיה של העולם - ההזדמנות של ישראל

הנזקים הכלכליים ממתקפות סייבר בעולם מוערכים במיליארדי דולרים בשנה ומספקים הזדמנות עסקית לחברות ישראליות, המתמחות בתחום הסייבר ומפתחות תוכניות הגנה ברמה הביטחונית וברמה האזרחית על-פי מומחים לטרור אינטרנטי, הסכנות שצפויות מהתקפות סייבר כוללות קריסה של תשתיות לאומיות או צבאיות, קריטיות ואסטרטגיות, כמו חשמל, אנרגיה, מערכות הגנה, תחבורה, מערכת התראות וקריאות חירום. על-פי פרסומים שונים, מעל 500 מיליון מתקפות סייבר מתרחשות מדי יום ברחבי העולם, רבות מהן מכוונות כלפי חברות ענק. 60% מחברות ה Fortune-500 מתמודדות עם דליפת מידע, הונאות אינטרנט, גניבת נתונים ופרטי לקוחות. 

מידי יום אנו עדים להתקפות נגד מדינות, צבאות, בנקים ומוסדות פיננסיים, שחושפים את חולשת פתרונות האבטחה. הנזק הכלכלי ממתקפות סייבר קשה להערכה, אך כל המומחים מסכימים, כי מדובר במיליארדי דולרים בשנה. בארה"ב קיימת הערכה לפיה הנזק ממתקפות סייבר גדול פי-100 מזה של גניבה פיזית, ובבריטניה התקפות סייבר עלו למשק הבריטי 48 מיליארדי דולרים. ובאשר אלינו, על-פי פרסומי ה-BBC, אחת לדקה מתרחשים כ-1,000 ניסיונות לפגוע ביעדים ישראלים. עבור ישראל, איום הסייבר אינו בגדר תיאוריה, אלא מציאות יומיומית. 

מדינת ישראל נהנית מיכולות פורצות דרך בתחום הגנת סייבר והבעיה של העולם הופכת גם להזדמנות של ישראל.  בשנים האחרונות פועלות בישראל כ-200 חברות בתחום הסייבר המפתחות תוכניות הגנה ברמה הביטחונית וברמה האזרחית. 

רבים מהכלים כבר מצויים בידינו ומדינת ישראל נתפסת כחלוצה בפיתוח ויישום תוכניות הגנה נגד סייבר. איחוד כוחות ושיתוף פעולה בין הצבא, המגזר הציבורי, הסקטור הפרטי והאקדמיה הופכים אותנו למעבדה עולמית בתחום ואת ההתמודדות העולמית עם איום הסייבר להזדמנות כלכלית וחברתית החדשה.

החזון - הפיכת באר שבע למרכז הסייבר הלאומי

בתוך כך הופכת באר-שבע, שהוכרזה כבירת הסייבר הלאומי, לחממה ענקית של חברות ללוחמת סייבר, שמרכזת סביבה חברות מובילות, עניין בין-לאומי, מקומות עבודה לסטודנטים ומהנדסים והזדמנות לצמיחה אזורית.

עם אוניברסיטה שצמחה בעשור האחרון מ-5,000 ל-20,000 סטודנטים ומובילה בתחום מדעי המחשב, הקמת קמפוס התקשוב הטכנולוגי של צה"ל, פארק היי-טק וחממה טכנולוגית לאבטחה בתחום הסייבר, והעובדה שמטה הסייבר הלאומי קבע את מושבו בפארק היי-טק החדש בעיר כל אלה יסיעו להפוך את  בירת הנגב ל "עמק הסייבר" העולמי ממנו ייצאו תוכנות ההגנה בשדה הקרב הווירטואלי ויסייעו למדינות רבות להתמודד מול מעוזי הטרור החדשים.

כל זה מתרחש בפארק ההיי-טק החדש של העיר שמשתרע על פני כ- 350  דונם, וישלב בתוכו, לצד חברות היי-טק בין-לאומיות וחברות ישראליות, גם את יחידות התקשוב של צה"ל. מהלך זה יהפוך למעשה את פארק ההיי-טק של באר שבע לאחד המרכזיים שיהיו בארץ בשנים הבאות.

בטקס חנוכת הפארק אמר ראש הממשלה בטקס, כי "יש לי חזון לראות את באר-שבע כמרכז הייטק עולמי. חזונו של בן גוריון לא התממש עד כה משום שלא היה כאן מרכז עסקי, לא היה המנוע שיתפעל את הזרועות. בעתיד יגיעו לכאן יחידות העילית של צה"ל ועל אף שמדובר בעוצמה טכנולוגית לא קטנה, הדובדבן שבקצפת יהיה מטה הסייבר הלאומי שיבנה את משכנו החדש כאן בפארק ההייטק. באר-שבע תהפוך למרכז הסייבר של מדינת ישראל ולאחת הערים המובילות בעולם בתחום ההיי-טק".

לצד חיזוק מעמדה של ישראל כמעצמה טכנולוגית, תתחזק העיר באר שבע וסביבתה. הערכה היא כי בשנים הקרובות יתווספו בין 5,000-10,000 מקומות עבודה חדשים סביב פארק ההיי-טק, תוך צמיחה משמעותית בעסקים קטנים ובינוניים בעיר, הקמת מוקדי בילוי ותרבות חדשים ומעבר של עשרות אלפי אזרחים חדשים לדרום הארץ.

ההיי-טק הוא קטר צמיחה חשוב שצריך לשנע אותו לאזורים רבים בארץ ולאוכלוסיות שונות. הובלה בתחום הסייבר היא אחת מהנכסים האסטרטגיים של מדינת ישראל, וניתן למנף אותו לא רק במישור הביטחוני, אלא גם במישור הכלכלי והחברתי.